אשת גור הבופאלו הלבן

לאינדיאנים אין דת, או כפי שג'נט מספרת, זוהי דרך חיים רוחנית, אשר ההולכים בה משתמשים בהיגיון הבריא ובאינטואיציה. המסורת עוברת מדור לדור, בעל-פה ולא בכתב, דרך סיפורי עם שמסופרים על ידי זקני השבט (Elders). הסיפורים משלבים בתוכם את רוחות הטבע ומלמדים אותנו על הקשר של האדם אל אמא אדמה. סיפור מיוחד שאהבתי, שזקני השבט סיפרו לג'נט, כשהייתה ילדה, הוא על "אשת גור הבופאלו הלבן" (White buffalo calf woman).

מספרים, כי שני חברים הלכו לצוד ביער, כשם מבחינים לפתע בדמות זזה בין השיחים. הם לא ידעו אם זה אדם או רוח, וכשהם התקרבו הם הבחינו בדמות של אשה, יפה יותר משאי פעם הם ראו בחייהם, מדהימה ביופייה וזורחת. החבר הראשון מאוד התלהב מיופייה ורצה לקחת אותה איתו, להציג אותה לאנשי הכפר ולשאת אותה לאשה. הוא התרברב על תוכניותיו לעתיד ועל האפשרות שנתנה לו להביא אשה יפה כל כך עימו לכפר. החבר השני היה ספקן ואמר, כי ייתכן שזוהי רוח ולכן אסור לקחת אותה מהיער. האשה התקרבה לאיטה לבחור הראשון ועטפה אותו בזרועותיה. רוח חזקה נשבה, עלים וענפים עפו לכל עבר, עד אשר לפתע האשה פתחה את זרועותיה ומביניהן נפלו עצמותיו. החבר השני קפא במקומו ולא ידע מה לעשות. הוא נבהל והחליט לברוח, אך היא אמרה לו שאל לו לפחד ממנה, וביקשה ממנו לקחת אותה עימו לכפר, וכי יש לה בשורה להעביר לאנשיו.

בבואה, כל אנשי הכפר (הנשים והגברים) התלהבו מאוד מיופייה. האשה פנתה אל הנשים ואמרה: אלו נשים אתן רוצות להיות? נשים שלא דואגות למשפחה ולילדים ולכן לא מהוות חלק מהקהילה השבטית, או נשים אשר תפקידן לדאוג לילדים, לחינוך שלהם ולמשפחה. ואחר כך היא פנתה אל הגברים ואמרה: אלו גברים אתם רוצים להיות? גברים אשר נמצאים מחוץ לבית ולא מכבדים את נשותיהם, או גברים אשר מכירים בקדושתן של הנשים ויודעים כי הן היציבות של המשפחה. לאחר כך היא פתחה את ידיה ובה הייתה מונחת "מקטרת השלום" (The pipe).

האשה הסבירה לאנשי הכפר, כי המקטרת היא החיבור בין האשה לגבר, כאשר החלק בו מניחים את הטבק הוא האשה והצינור שמחובר לשם וממנו מעשנים, הוא הגבר. בחיבור אמיתי בניהם נוצר התא המשפחתי. בסיום דבריה האשה הבטיחה לחזור, התגלגלה על האדמה והפכה לבופאלו לבן. מאז, בכל פעם שהאינדיאנים רואים בופאלו לבן הם נזכרים באשת גור הבואפלו הלבן. כידוע, הבופאלו נדד בעבר בעדרים במרחבים הפתוחים של קנדה, עד אשר האדם הלבן הגיע, וצד את הבופאלו, עד לאחרון שבהם. ג'נט מספרת, כי הבופאלו נחשב קדוש לאינדיאנים (ובייחוד הבופאלו הלבן שנדיר יותר), משום שכל חלקי גופו היו לצורכי השבט, לשימוש כמזון, הגנה, הכנת כלים וביגוד ואף בטקסים קדושים (כריקוד השמש) מביאים גולגולת של בופאלו, בה שמים צמחי מרפא ומקטרת השלום ניתנת רק ליחידי סגולה בשבט, אשר מקבלים אישור מיוחד להשתמש בה בטקסים.