סיום מחזור החיים

התעניינתי בתהליך סיום החיים אצל האידיאנים. סיפרתי לג'נט, כי ביהדות, הגוף הפיזי חשוב לא פחות מהרוח, ולכן אנחנו קוברים את הגוף באדמה, לאחר שמנקים את הגוף ועוטפים אותו בסדין לבן. על פי הקבלה, בעתיד לבוא, הגוף יהיה קדוש כמו הרוח, ולכן אנחנו קוברים את המתים, כי בתחיית המתים הרוח והגוף יתקדשו מחדש. על פי ההודים, שרובם הולכים בתורת ההינדואיזם, המוות הוא ה"נירוונה" והשחרור מהזמני והאשליה, כאשר הגוף הוא חלק מהאשליה בה אנו חיים, ורק הרוח היא זאת שממשיכה במסעה בין העולמות ומתגלגלת לגוף חדש. כאשר לפני שנתיים טיילתי במזרח, שהיתי בעיר הקדושה, ווראנסי, עיר המתים. ברחובות, בוקר וערב, עורכים תהלוכות צבעוניות ורעשניות להובלת גופם של המתים לשריפה. בדרך כלל, כולם מותרים לשריפה, מלבד נשים בהריון, תינוקות, ילדים וחיות קדושות (פרות) שצפים על פני המים. בנהר הגנגס רוחצים את גופם אלפי הודים ומשתמשים במים הטהורים (אך המזוהמים להפליא) להכנת תבשילים וגם לכיבוס הבגדים. עירבוב מושלם של קדושה וזוהמה ושל זמני ושחרור מהאשליה.

לפני וורנאסי, הודו, שהיתי בסין וטיבט. בסין קוברים את המתים ומניחים אף מצבה על ציוני הקברים. בחנויות ראיתי שמוכרים כסף מזויף מנייר וקטורות ארוכות צבעוניות. הבנתי לאחר מכן, כשטיילתי בכפרים הקטנים, במערב סין, כי המשפחה של הנפטר מתכנסת לאחר מותו, ובמועדים מיוחדים לציין את חייו. הם מניחים כסף ליד המצבות (כדי שלנפטר לא יהיה חסר חומר בעולמות הרוחניים בהם הוא נמצא) ומדליקים קטורות לטהרה. בטיבט, שהיתי כארבעה ימים בעיר לאסה, שהיא עיר הבירה הקדושה לבודהיזם. הטיבטים מאמינים גם כן בקראמה (בחוקיות החיים האלו שמובילים לסבל ושחרור בחיים הבאים). באזורים מבודדים מחוץ לעיר, ליד המקדשים, הם משאירים את גופות המתים לטיפול הנשרים. לאחר זמן מה הם חוזרים למקום, אוספים את העצמות, הופכים אותן לאבקה ומפזרים באדמה.

אצל האינדיאנים, בעבר, התהליך היה מאוד דומה כאצל הבודהיזם בטיבט. ג'נט מספרת, כי הם נהגו להניח את המתים על צמרות העצים ולהשאיר אותם לעופות השמיים. עם הגעת האדם הלבן, הוא הביא עמו את הנצרות ואת הטקסים הדתיים, שהשפיעו על האינדיאנים. משום כך, כיום הם נוהגים לקבור את המתים בתיבת קבורה כנוצרים, אולם משלבים את המסורות השמאניות כבסין. באביב המשפחה מתכנסת ליד מצבת הנפטר ועורכת ארוחה לכבודו. ג'נט אומרת, כי החיים הם קצרים כקו החיים ביד שלנו והזמן הממשי ארוך, כדי שנלמד. אצל האינדיאנים, אחרי שאדם מת, לא בוכים ונותנים לו לנוח, כי אם לא עושים זאת, נשמת המת יכולה להתקע בעולם שלנו ולא להמשיך הלאה. לכן, הם חוגגים עם המתים ומגישים להם את האוכל שהיה אהוב עליהם בחייהם. בדרך כלל, הם מתקינים מדורה ליד הקבר וקוראים לרוח המת להגיע, בעוד הם שופכים את ליבם ומספרים לו כמה הם אוהבים אותו ואם הוא רעב הוא מוזמן לאכול עימם. בדרכם הם אומרים, כי כשמישהו נפטר, הוא "חזר הביתה". ביהדות, ועל פי הקבלה "טוב יום המוות מיום היוולדו", לכן אם אדם אכן הוא השלים את התיקון שלו בחיים אלו, הוא עובר בשלווה לחיים הבאים...וחוזר הביתה.

אינדיאני מבכה את אישתו לאחר שנפטרה וכעת מונחת על צמרת העץ לרוחות השמיים

חיים אורגניים מהאגדות של רולף

לפני ארבע שנים, כאשר ביקרתי במערב קנדה (במיוחד באזור של בריטיש קולומביה), נחשפתי בפעם הראשונה למהלך חיים אורגני. בארץ לאט לאט, חודר המושג של טבעי וטבעיות... שאפשר למצוא לא רק בחנויות טבע, ומה הכוונה?

אני מתכוונת לאכילת של פירות וירקות לא מרוססים (או שמרוססים בחומרים טבעיים, אשר חוזרים חזרה לאמא אדמה). לגינה אורגנית (שכל אחד יכול ליישם בביתו באדניות...אפילו אם אין לו חלקת אדמה במושב) על ידי זריעה של ירקות מתאימים לעונה, השקייה יומיומית ועקירת "עשבים שוטים". לקומפוסט (שמיוצר משאריות של ירקות נרקבים שאנחנו בדרך כלל זורקים לפח) ואשר מאוד מטיב לאדמה ולצמחים. לאכילת מוצרים טבעיים ולא מעובדים, לא משומרים וללא כימיקלים שונים שמוספים למזון כצבע, ריח וטעם (כן לא רק מונסודיום גולוטאמט...). לשתיית מים, מיצים טבעיים וחלב סויה (שמיוצר מפולי סויה), על פני שתיית מיצים מותססים או את המשקה הנורא "קוקה כה-רע" (קוקה קולה...שאפשר להשתמש בו באופן מועיל יותר כחומר ניקוי לאסלה).





קישואים אורגניים בחווה בה ביקרתי בטורונטו







לחזרה ל"תרופות סבתא" (ולא לאקמול, אופטלגין או שאר סמים למיניהם) ושימוש ב"סבונים של פעם" (כן כן משמן זית) ומוצרים טבעיים אמיתיים (שלא מיוצרים כסבון רגיל משאריות של נפט או מכימיקלים אחרים). בחזרה שלי לארץ מקנדה חדר אלי נגיף האורגני והחלטתי לייצר סבון טבעי לחלוטין, משמן זית, צמחי מרפא ומינארלים בלבד, וללא תוספת ריחות או צבעים לשפר את החושים. והצלחתי. מסבון התפתח ליין שלם של מוצרים טבעיים לחלוטין, רפואיים ואורגניים לטיפול משולב בגוף ובנפש ולחזרה לטבע של האדמה: "אוליב".

ואני רוצה לספר על הגינה האורגנית המופלאה שאכלתי מירקותיה האורגניים. כן כן, אי שם בעיר הגדולה, אדמונטון, חבר יקר שלי קים, שלעולם לא חשבתי שיש לו כישרון חקלאי שכזה, זרע ירקות בגינה בגודל 150 מ"ר. וכן באמצע העיר מאחורי הבית תמצאו קישואים ע נ ק י י ם, עגבניות, בצל, מינים שונים של אפונה, גזר רגיל...כתום...וגם כתום-כחול, קולורבי, חמניות, צמחי תבלין מקסיקנים וים תיכוניים ואחרים.

וביום שישי האחרון, בדרך לצייד שורשים וצמחי מרפא מקומיים, חציתי עם ג'נט ממחוז אלברטה לבריטיש קולומביה, שעשירה בחוות אורגניות ובאנשים נינוחים ובעלי חזות שלא ניתן לנחש את גילם (טבעיות עושה רק טוב עם השנים). החלטתי לעצור אצל מכר וותיק, שהכרתי בביקורי הראשון בקנדה. רולף הגיע לעיר רודיום לפני 30 שנה משוויץ וכמוני הוא התעניין בחייהם המסתוריים של חיפושיות הקליפה שגרות בעצי המחט (כן זהו המחקר שלי למאסטר). מקילוף קליפות עצים הוא התחיל לגלף וגילה שלא רק חיפושיות בעלות כישרון מדהים ויצירתי לחפור בעץ...


הבית של רולף הוא גם הגלריה שלו שבנויה מגזעים שלמים של עץ מלא, אשר חטוב ומפוסל לייצורי טבע ויער, כשדונים, תנשמות וינשופים, גמדים וחברים קסומים אחרים. כשעצרנו בביתו, פניתי לרולף בבקשה לירקות אורגניים. בעיניים בורקות ובחיוך מקסים הוא הוביל אותי ואת ג'נט (בעלייה בסולם גנבים) לעליית הגג, בה הוא מגדל באמבטיות ישנות ובארגזי פח שיצאו משימוש, מבחר ירקות מ ד ה י מ י ם. אספנו בשפע ירקות אורגניים לדרך ונפרדנו בחיבוק ותודה.

גלגל הרפואה של החיים

סיפור אחר, שג'נט מספרת, ושמאוד אהבתי, הוא על גלגל הרפואה של החיים Medicine wheel of life. גלגל הרפואה מחולק לארבעה חלקים, צבעים, כיוונים ורוחות הטבע. תקופת תחילת החיים ותהליך הלידה מתחילה במזרח, עם הצבע הצהוב ומלווה ברוח של העיט (Eagle) וציפור הרעם (Thunder bird). בתקופה זו אנו לומדים דרך הלב ולא דרך המילים את הערכים של העיט של הוקרה, כבוד, אמת ויושר. האדום מסמל את תקופת הבגרות, כאשר הרוח של העכבר וזאב הערבות (Coyote) נמצאת בדרום. העכבר הוא זה שרואה את חשיבות הפרטים הקטנים וזאב הערבות הוא זה שמתכסס תחבולות. העכבר מלמד אותנו בתהליך ההתבגרות להסתכל על החיים בזהירות וזאב הערבות מלמד אותנו ללכת בדרך האמת. אם לומדים זאת בגיל צעיר קל יותר לצעוד בהמשך בדרך האינטואיציה. במערב נמצא הצבע השחור ורוח הדוב השומר. זו התקופה בה מקימים תא משפחתי ולומדים את חשיבות גידול הילדים והמשפחה: לשמור, להגן, לתת כבוד ולהזין אחד את השני. הלבן הוא הצבע של הצפון והשומר הוא רוח הבופאלו הלבן והתנשמת. זהו סיום גלגל החיים ותקופת הזקנה. תקופה זו מסמלת את הידע מהשיעורים שרכשנו במהלך חיינו.

ברפואת יוון העתיקה (שעליה מסתמכת רפואת הצמחים של ארץ ישראל) קיים גם כן גלגל רפואה, אשר מחולק לארבעה חלקים, צבעים, עונות וליחות (Humors). רק שכאן, ביוון העתיקה, תחילתו של הגלגל בתקופת החורף, כאשר מזג אוויר קר ורטוב מייצר ליחה מרובה בגוף שמוביל להתקררות, שיעול ומחלות ריאה. באביב האוויר מתחיל להתחמם, אבל עדיין נשאר רטוב ולח. המוהל (Sap), שהוא הדם של העצים, עולה כלפי מעלה לכיוון העלים והענפים. בגופינו הדם מקבל חיות ושופע חיוניות. בקיץ החום העולה מאדה את הלחות באוויר והופך את האוויר לחם ויבש. האוויר היבש מחמיר את מצב המרה הצהובה וגורם לנו להיות לוהטים וחמי מזג. בסתיו האוויר מתקרר אבל היובש נשאר, ומתואר כקר ויבש ויוצר את המרה השחורה עם התכונות המאפיינות... ושוב כשהטמפרטורות יורדות והחורף מגיע, חוזר מזג האוויר הקר והרטוב.

ובהשוואה לגלגל הרפואה של החיים האינדיאני...

האביב מסמל את תקופת הילדות. בתקופה זו הגוף שלנו חם ולח, והדם מלא שפע וחיוניות שרק גדלים. הקיץ הוא תקופת הבגרות ושיא השאיפות, והמזג הוא חם וכעסן. הסתיו הוא תקופת הבשלות או גיל הביניים, כאשר האור והחום של השמש מתמעטים וכך גם כוח החיים שבתוכינו, המלווים במלנכוניה (עצבות) ועימה ההשגות הפילוסופיות החולפות של חיינו. החורף קשור לגיל המאוחר (זקנה) שהוא קר, רטוב ועם לחות באוויר. האור והחום של השמש נמצאים בשפל וכך גם כוח החיות של גופינו. לבסוף, האור וכוח החיים כבה, ויש כאלה שטוענים שהגלגל חוזר עם הלידה מחדש של האביב.

אשת גור הבופאלו הלבן

לאינדיאנים אין דת, או כפי שג'נט מספרת, זוהי דרך חיים רוחנית, אשר ההולכים בה משתמשים בהיגיון הבריא ובאינטואיציה. המסורת עוברת מדור לדור, בעל-פה ולא בכתב, דרך סיפורי עם שמסופרים על ידי זקני השבט (Elders). הסיפורים משלבים בתוכם את רוחות הטבע ומלמדים אותנו על הקשר של האדם אל אמא אדמה. סיפור מיוחד שאהבתי, שזקני השבט סיפרו לג'נט, כשהייתה ילדה, הוא על "אשת גור הבופאלו הלבן" (White buffalo calf woman).

מספרים, כי שני חברים הלכו לצוד ביער, כשם מבחינים לפתע בדמות זזה בין השיחים. הם לא ידעו אם זה אדם או רוח, וכשהם התקרבו הם הבחינו בדמות של אשה, יפה יותר משאי פעם הם ראו בחייהם, מדהימה ביופייה וזורחת. החבר הראשון מאוד התלהב מיופייה ורצה לקחת אותה איתו, להציג אותה לאנשי הכפר ולשאת אותה לאשה. הוא התרברב על תוכניותיו לעתיד ועל האפשרות שנתנה לו להביא אשה יפה כל כך עימו לכפר. החבר השני היה ספקן ואמר, כי ייתכן שזוהי רוח ולכן אסור לקחת אותה מהיער. האשה התקרבה לאיטה לבחור הראשון ועטפה אותו בזרועותיה. רוח חזקה נשבה, עלים וענפים עפו לכל עבר, עד אשר לפתע האשה פתחה את זרועותיה ומביניהן נפלו עצמותיו. החבר השני קפא במקומו ולא ידע מה לעשות. הוא נבהל והחליט לברוח, אך היא אמרה לו שאל לו לפחד ממנה, וביקשה ממנו לקחת אותה עימו לכפר, וכי יש לה בשורה להעביר לאנשיו.

בבואה, כל אנשי הכפר (הנשים והגברים) התלהבו מאוד מיופייה. האשה פנתה אל הנשים ואמרה: אלו נשים אתן רוצות להיות? נשים שלא דואגות למשפחה ולילדים ולכן לא מהוות חלק מהקהילה השבטית, או נשים אשר תפקידן לדאוג לילדים, לחינוך שלהם ולמשפחה. ואחר כך היא פנתה אל הגברים ואמרה: אלו גברים אתם רוצים להיות? גברים אשר נמצאים מחוץ לבית ולא מכבדים את נשותיהם, או גברים אשר מכירים בקדושתן של הנשים ויודעים כי הן היציבות של המשפחה. לאחר כך היא פתחה את ידיה ובה הייתה מונחת "מקטרת השלום" (The pipe).

האשה הסבירה לאנשי הכפר, כי המקטרת היא החיבור בין האשה לגבר, כאשר החלק בו מניחים את הטבק הוא האשה והצינור שמחובר לשם וממנו מעשנים, הוא הגבר. בחיבור אמיתי בניהם נוצר התא המשפחתי. בסיום דבריה האשה הבטיחה לחזור, התגלגלה על האדמה והפכה לבופאלו לבן. מאז, בכל פעם שהאינדיאנים רואים בופאלו לבן הם נזכרים באשת גור הבואפלו הלבן. כידוע, הבופאלו נדד בעבר בעדרים במרחבים הפתוחים של קנדה, עד אשר האדם הלבן הגיע, וצד את הבופאלו, עד לאחרון שבהם. ג'נט מספרת, כי הבופאלו נחשב קדוש לאינדיאנים (ובייחוד הבופאלו הלבן שנדיר יותר), משום שכל חלקי גופו היו לצורכי השבט, לשימוש כמזון, הגנה, הכנת כלים וביגוד ואף בטקסים קדושים (כריקוד השמש) מביאים גולגולת של בופאלו, בה שמים צמחי מרפא ומקטרת השלום ניתנת רק ליחידי סגולה בשבט, אשר מקבלים אישור מיוחד להשתמש בה בטקסים.

שורשי חיות (חלק ג')

שורש החולדה Rat root

אליס ספרה לי כי בסיום טקס הסווט לודג, פיטר, שערך את הטקס, הגיש לכל אחד שורש וביקש ללעוס ממנו. הטקס היה מאוד עוצמתי וחם, ואליס טוענת, כי זה מפיאת שכל המשתתפים היו רוקדי שמש (Sun dancers). אליס ביקשה ממני לטעום מהשורש. הטעם שלו היה מריר ולא ממש נעים, אבל לעסתי את השורש כדי לחוש את השפעתו. הבנתי, כי פיטר רצה לשמר את האנרגיה של האנשים לאחר הטקס ולכן הוא היה צריך להשתמש בצמח שיחמם את גופם וימנע מהם להצטנן לאחר ההזעה בטקס.

בסיום ביקורה, ג'נט הגישה לי שלוש חתיכות של שורש החולדה, וביקשה ממני (למרות שהיא הבינה מאליס, שאני לא אהבתי את הטעם המריר שלו...) שאם אי פעם אני אהיה חולה, אני אכתוש את השורש לאבקה ואשים מעט בכוס מים חמים. אכסה את הכוס וכשהאבקה תשקע בתחתית הכוס, אשתה את הנוזל. ג'נט אומרת שזאת תרופה מעולה לשפעת (ובמקביל, בהודו ברפואה האיורוודית משתמשים בשורש גם לטיפול בשפעת וכן בברונכיט ואסטמה).

שורש החולדה גדל בצפון אלברטה ליד נחלים ונברני מים (Muskrat) אכן נמצאים בסביבתו (כפי שג'נט מספרת). בעברית הוא נקרא "קנה-בושם" (קלמוס או צמח האקורוס) Sweet flag או Calamus. בהתאמה לשמו העברי, צורתו כקנה והוא משמש להכנת בשמים. ולראיה, הוא מוזכר כאחד מהרכיבים בהכנת שמן משחת הקודש. שמן משחת הקודש נעשה משמן זית, מור, קינמון, קידה וקנה בושם, ואיתו היו מושחים כוהנים, מלכים ואת כלי המקדש. שמן המשחה הוכן רק פעם אחת, בתקופת משה (ספר שמות פרק ל', כ"ב-כ"ו): "וידבר ה' אל משה לאמר: ועתה קח לך בשמים מר-דרור חמש מאות וקנמון-בשם מחציתו חמשים ומאתים וקנה בושם חמשים ומאתים. וקידה חמש מאות בשקל הקודש ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קודש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קודש יהיה".

ייתכן, כי קנה-בושם הוא אף אחד מהרכיבים בהכנת המשקה המפורסם אבסינת. אבסינת מתואר כסם חיים (אלקסיר). זהו משקה אלכוהולי חריף העשוי באירופה מתערובת צמחי מרפא כלענת האבסינת, אניס, שומר וצמחים אחרים..., והוא נחשב כמשקה מעורר הזיות ובעל השפעות פסיכואקטיביות. ולסיום קטע מתוך הסרט "דרקולה" (שאהוב עלי במיוחד) הממחיש את השפעות האבסינת והפיה הירוקה.

שורשי חיות (חלק ב')

שורש שיני האריה (דנדליון) Lion's tooth

היום יום ההולדת שלי (בתאריך העברי אני בת 30). החלטתי הבוקר לאסוף במרץ את השורשים והעלים של צמח הדנדליון Dandelion שגדל פרא בחצר של אליס. אליס לא אוהבת את הדנדליון בגינה שלה. צמח זה נחשב כ"עשב רע" ברחבי אמריקה, אולם ברפואה המסורתית יש לו מקום של כבוד (כמו "עשבים רעים" אחרים...כסרפד). שם הצמח בצרפתית Dent de lion על צורתם המשוננת של העלים, שמזכירה שיני אריה וצבע וצורת הפרחים מזכירים את הסביון הארצישראלי. מסתבר, כי הדנדליון צומח גם בארץ ונקרא בעברית "שינן עב-שורש" או שן ארי. הדנדליון נפוץ גם באירופה ובהודו ניתן למצוא אותו אף בהרי ההימלאיה.

דנדליון קנדי (למעלה) וישראלי (ממול)








הדנדליון עשיר בוויטאמינים B, A קומפלקס, C ו-D וכן במינראלים ברזל, אשלגן ואבץ, מה שהופך אותו לצמח אידיאלי לסלט. הכנתי לי מספר פעמים סלט מעלי דנדליון, אבל הטעם היה קצת מריר...מה שמזכיר כי צבע הפרחים הצהוב והטעם המריר של העלים מהווים על פי "תורת החתימות" (פרצלסוס ממאה ה-15 טען, כי צורה, צבע,בית גידול או כל היבט אחר של הצמח מעידים על תכונותיו הרפואיות) תרופה מושלמת לטיפול וניקוי הכבד וכיס המרה (צהוב הוא הצבע שמשוייך לכבד ומרירות מאופיינת לנוזל המרה). ואכן, אחד השימושים העיקריים של הצמח הוא לניקוי רעלנים ולטיפול במחלות כבד.

אינדיאנים משבט הקרי אוכלים את העלים (כמו הדוב שמאוד אוהב דנדליון...) או משתמשים בהם כחליטה לנקות את הדם ולטפל במיקרים של אנמיה, צהבת, עצבנות (הכבד מסמל את מאגר הכעס הפנימי) ואקזמה. האינדיאנים אוספים את השורש בסתיו, מייבשים אותו ויוצרים ממנו משחה לטיפול באקזמה. בשבטים אחרים משתמשים בדנדליון גם לטיפול בצרבת ובמחלות כליות. מחקרים מדעיים מראים, כי עלי הדנדליון משמשים כמשתן טבעי (ויעיל יותר מצמחים אחרים כי הוא עשיר באשלגן) ומשתמשים בו להפרשת מים ומלחים מהכליות. השורש משמש לשיפור התיאבון והסדרת פעילות הקיבה (כעצירות: השורש נחשב כמשלשל עדין), הוא משפר את התפקוד של החיידקים הטבעיים במערכת העיכול ועוזר בתפקוד התקין של הכבד וכיס המרה. בנוסף גילו, כי הדנדליון מאזן את רמת הסוכר ומוריד את רמת הכולסטרול והטריגליצרידים בדם.

מסתבר ששורש הדנדליון מחזק גם את מערכת החיסון של הגוף. במאמר שכותב ג'ורג מארה"ב, בן 80, חולה סרטן לשעבר, הוא מספר כיצד הוא נרפא לחלוטין מסרטן הערמונית, על ידי שימוש בשורש הדנדליון במשך כחצי שנה. ג'ורג: "מערכת החיסון שולטת על תאי הסרטן שבגוף וכל עוד מערכת החיסון חזקה, לא קיימת בעיה של סרטן, אולם כשמערכת החיסון נחלשת, היא מאבדת שליטה על תאי הסרטן והם מתחילים לאכול את התאים החיים של הגוף. אבקה של שורש הדנדליון בונה מחדש את הדם ומערכת החיסון. כשמערכת החיסון מתחזקת היא שולטת על תאי הסרטן והגוף מתחיל לבנות את עצמו מחדש". ג'ורג מאמין בריפוי הסרטן באופן טבעי ולא בטיפולים כמותרפיים שהורסים את מערכת החיסון ופוגעים בתאבון. במאמר הוא מדגיש את חשיבות גידול הצמח או איסוף השורשים בטבע, כאשר גם אמא אדמה מהווה מרכיב חשוב בחיזוק מערכת החיסון של גופינו.

שורשי חיות (חלק א')

שורש הדוב Bear root

השורשים משמרים את האנרגיה של הצמח. הם נמצאים עמוק בתוך האדמה ואוגרים את חומרי המזון להם הצמח זקוק לשם התפתחותו. ווילי השמאן הביא לי במתנה שורש של דוב Bear root לאחר הטקס בבקתת ההזעה, ואמר לי ללעוס ממנו, לקבור את השאריות באדמה ואז אני אדבר כמו דוב. שאלתי את ג'נט על שורש הדוב. ג'נט מספרת, כי בסוף השבוע הזה היא נוסעת במיוחד למחוז הקרוב (13 שעות נסיעה כל צד) לאסוף בהרים את השורש. שורש הדוב הוא צמח משפחת הסוככיים (אותה משפחה של הפטרוזיליה), בעל פריחה לבנה ועלים שמזכירים בצורתם עלי פטרוזיליה. ג'נט מזהירה, כי בקלות ניתן להתבלבל עם צמח רעיל שגדל ליד שורש הדוב ונקרא Water hemlock. היא מסבירה לי, כי ההבדל בניהם הוא בצורת השורש שמזכיר כף יד של דוב (אפילו עם השערות...כפי שניתן לראות בתמונה: אצבע מהשורש) ומספר האצבעות מראות על גיל הצמח. הדוב בעצמו אוכל את השורש, ולפי התרבות האינדיאנית, הדוב הוא סמל להגנה, אומץ ועוצמה. ג'נט אומר כי לעיסת השורש או הקטרתו מחזקת את הלב ומונעת כאבי ראש. ג'נט קוראת לשורש הדוב "מינוויק" שמשמעו בקרי "תרופה חזקה". היא ממליצה לי במסעותי ברחבי קנדה, לשאת עלי את השרשרת עם שיני הדוב השחור (שקיבלתי מקים במתנה), להגנה.

אצל האינדיאנים התמכרות לאלכוהול היא בעייה רצינית במיוחד אצל הדור הצעיר. מרטין פרנסיס, יועץ להתמכרות לסמים ואלכוהול במרכז הרפואי בשמורה שלו בשבט Passamaquoddy, היה אלכוהוליסט מגיל 12. הוא מספר כי תשע שנים הוא פיכח (לא נגע באלכוהול), והחזרה לרפואה המסורתית עוזרת לו להמנע מלחזור לשתות. במקום בירה או יין, הקטרה של שורש הדוב עוזרת לו לצאת מייסורים ולהתגבר על רגשות העבר. במצבי לחץ וכשזכרונות העבר עולים, פרנסיס לוקח פיסה משורש הדוב, מדליק אותה ומקטיר מסביב לגופו. פרנסיס עוצם את עיניו, נושם את הריח ונרגע. הוא מספר, כי הוא בנה בעצמו בקתת הזעה, בה הוא מבקש סליחה מאלוהים ומתפלל שיעזור לו בתהליך ריפויו ושל אחרים מהשבט שלו שמכורים לאלכוהול. פרנסיס מחנך את בנו בן החמש לפי המסורת האינדיאנית השבטית ומקווה שילך בדרך אבותיו. הוא מלמד את בנו על הטוב של כוחות הריפוי שבטבע ועל הצורך להרמוניה בלב, לאהוב את עצמו ואת האחר.

פרנסיס מחזיק בשורש הדוב (מימין)
ושיני הדוב השחור (משמאל)

אבקות מרפאות

בביקורה של ג'נט היא הביאה עימה צמחי מרפא: מרוות הסוס Horse sage, מנטת הסוס Horse mint, עלים של ענבי הדוב Bearberry, אורן מתוק Sweet pine, שורש החולדה Rat root ו...שורש הדוב Bear root. ג'נט מחלקת את המחלות לפי הקשר שלהם למערכת העיכול, הנשימה, מערכת החיסון, העצבים והנפש. ג'נט הסתכלה בחצר וראתה צמח בר דומה לילקוט הרועים. ג'נט מסבירה כי היא בד"כ מפוררת את הצמחים לאבקה ליצירת תרופה. את האבקה של עלי ילקוט הרועים נושפים לתוך הנחיריים לעצירת דימומים מהאף ובמקרים של כאבי ראש חזקים (מיגרנות). העלים גם מתאימים לשתייה כחליטה במקרים של דימומים פנימיים (שנראים בצואה ובשתן). התרמיל של ילקוט הרועים הזכיר לי צורה של לב, מה שמראה את הקשר בין מערכת הדם לבין הייעוד של הצמח לריפוי האדם.

צמח רפואי אחר, שנמצא בכל מקום, הוא האכיליאה Yarrow. ג'נט מספרת כי הצמח בעל תכונות אנטיספטיות נפלאות וכי במקרים של חתך או זיהום בעור, לוקחים את הצמח הטרי, מועכים את העלים ושמים ישירות על המקום. חובשים ולאחר יום העור מתרפא (ולהוכחה: אכילס, שעל שמו נקרא הצמח, הכין משחה מהצמח לטיפול בפצעים של הלוחמים שלו). על פי מסורת אינדיאנית משבט הקרו (Crow indians) האכיליאה כתה מתאימה במיוחד לגברים לשמור על בריאותם ולטיפול בבעיות דרכי השתן, כבד, כליות ופרוסטטה. תה האכיליאה הוא גם תרופה נהדרת לטיפול בכאבי בטן, שיעול, הצטננות ושפעת.

ג'נט מספרת, כי גם הצמח ענבי הדוב Bearberry (שכתבתי עליו בפעם קודמת) בעל תכונות ייחודיות לריפוי מחלות עור נגיפיות כמחלת HFMD (מחלת הפה, הידיים והרגליים) שנפוצה אצל ילדים. חולטים את העלים של הבר ברי בתוך מטפחת, ואת המטפחת מניחים על העור הנגוע בפנים ובכל שאר האזורים, והעור מתרפא באופן מיידי. עץ הצפצפה Aspen populus שנפוץ בצפון אמריקה, משמש לטיפול במגוון חוליים, כאשר תה מהקליפה הפנימית מטפל בבעיות לב, כאבי בטן, פקקת עורקים (ATD), ראומטיזם ושפעת. אוספים את הניצנים, שהם קודקודי הצמיחה של העלה (שמפרישים נוזל בדמויי דם) ומתקינים מהם משחה לטיפול במגוון מחלות עור (כהרפס). ג'נט מוסיפה, כי הלענה Wormwood (ה"מרווה" של ווילי) היא צמח מרפא לטיפול בבקטריות על העור ובגוף, ובייחוד לטיפול במחלת הליקובקטר פילורי (HP), מחלה שנגרמת מחיידק שפוגע בקיבה (ואם כבר דיברנו על מחלות קיבה, ג'נט מספרת, הצמח היעיל ביותר לטיפול בחומציות בקיבה הוא החרדל שמוכר גם בארץ). הלענה גם משמשת לטיפול פנימי בתולעי מעיים ובסרטן שנגרם כתוצאה מטפילים (פרזיטים). מומלץ להזהר עם השימוש בלענה, ולהשתמש בכמות מזערית כתה.

ענבי הדוב (מעלה), לענה (משמאל) וניצני הצפצפה (מטה)






האורן המתוק Sweet pine, שהריח שלו מזכיר את הדשא המתוק Sweet grass, הוא צמח עדין כריחו, שהשרף שלו משמש ללעיסה לכאבי בטן ושיניים וכן הוא משמש גם כקטורת. מנטת הסוס Horse mint (שהסוס לא קשור לצמח בשום אופן שידוע לג'נט) מתאימה גם לטיפול בבעיות עיכול ובסרטן. הקטרה של מנטת הסוס עם פנינת עד Pearly everlasting וצמח אחר (שג'נט לא זוכרת את שמו...) מרחיקה רוחות של מתים מבתים רדופים. מרוות הסוס גדלה בר באזור קלגרי ומשמשת גם להגנה. ג'נט אומרת לי למעוך את העלים לשים אותם בתוך כפות ידי ולנשוף עליהם תוך כדי תפילה. אחר כך היא ממליצה לשים את העלים בגרביים להגנה. מעניין, שלמרווה שלנו יש תכונות אנטיספטיות ומומלץ גם לתחוב מספר עלים בגרביים לטיפול בפטריות עור, ואולי גם להגנה...מי יודע. מה שבטוח זה מרחיק ריחות לא נעימים...אי אה!

אורן מתוק (מטה) ופנינת עד (משמאל)

טקסים וחלומות

לפני שבוע אליס השתתפה בטקס ה"סווט לודג" (בקתת הזעה) עם מכרים משבט הקרי, כאשר כל המשתתפים הם "רוקדי השמש" (Sun dancers). ריקוד השמש הוא טקס מסורתי שמתרחש בטבע בכל תנאי מזג האוויר, כאשר כפי שאליס מספרת, שגם היא "רוקדת שמש"..."המבוגרים חיברו אותה לעץ בפירסינג שנעשה בשכמות כתפיה ובמשך ארבעה ימים של צום היא רקדה להלמות תופים ושירה". שלשום, אליס נסעה לוונקובר איילנד (לטופינו), כדי להתחבר לחיזיון חדש, בו היא תונחה כיצד לבנות את בקתת ההזעה בחצר שלה. אני נשארתי בביתה לשמור על סקיי (הכלבה של אליס) ורוח הזאב שלה. במהלך טקס הסווט לודג, שהנחה פיטר, אליס פגשה בחברתו, ג'נט, כאשר היא ראתה אותם אוספים צמחי מרפא. אליס סיפרה לג'נט עלי ולאחר מספר ימים ג'נט הגיעה לביקור.

שלד של בופאלו מטקס ריקוד השמש

ג'נט היא רופאה מסורתית משבט הקרי (שנקרא גם "סוטאנה"). היא מרפאת עם צמחים מקומיים ועם אנרגיות. היא מספרת, כי היא מרגישה את הכאב של המטופל והיא קשורה לזקני השבט ולרוחות הטבע (דוב,עורב שחור,זאב) שעוזרים לה בריפוי. אצל השמאנים, הריפוי מגיע דרך חלום או חיזיון, בו הבעל חיים או מרפא מבוגר, מתקשר עם המטפל ומתאר בפניו היכן נמצא צמח המרפא, כיצד לאסוף אותו ולהכין ממנו תרופה ולמי להגיש את התרופה. אני זוכרת, כי באחת ההרצאות שנתתי בארץ, אשה מבוגרת ממוצא תוניסאי, סיפרה כי אחיה שהיה קטן, סבל מנדודי שינה, ואמא שלה חלמה כי אדם מבוגר עם זקן לבן (שהיא לא מכירה) מראה לה ציון של קבר של צדיק בצפת ואומר לה ששם גדל צמח מרפא שיעזור לה לרפא את בנה. האדם בחלום הנחה אותה לאסוף את הצמח ולהניח מתחת לכר של בנה והבטיח כי הוא ישן ללא הפרעה. האמא עשתה כדברי האדם בחלום ובנה לא סבל יותר מבעיות שינה. מסתבר, כי ליד ציון הקבר של הצדיק גדל צמח הרוזמרין ואני מצאתי בתיעוד בספרות של רפואה מסורתית עתיקה, כי בעיות שינה נפתרות עם מניחים ענף רוזמרין מתחת לכר.

ג'נט מספרת, כי מלאכת ליקוט צמחי מרפא הוא תחום ששייך לנשים, ולרופאות השבט. בעבר התפקיד של הנשים התמקד בחינוך הילדים ובטיפול בצורכי הבית. הגברים התבקשו להקריב לבורא פיסת עור מגופם (דרך פירסינג) במהלך ריקוד השמש. הגברים חוברו לעץ צפצפה קדוש, אשר חלמו עליו לפני תחילת הטקס. הנשים בטקס ריקוד השמש צמו והתפללו ארבעה ימים לשלומן ולשלום משפחתן. ג'נט אומרת, כי ניתן לחקות את התהליך וליעד יום בשבוע לצום, כדי לכפר ולבקש סליחה מהבורא. אולם, הנשים לא נדרשו להקריב מגופן (אליס הולכת בדרך רוחנית ולא מסורתית, ולכן הקריבה פיסה מעורה). ג'נט אומרת, כי הנשים מקריבות מספיק, כאשר הן מביאות ילדים לעולם וכי נשים מטבען מטוהרות באופן מחזורי פעם בחודש. לפיכך, הנשים בדרך המסורתית לא השתתפו גם בטקס בקתת ההזעה ולא הקריבו מעורן. אולם, נהוג היה כי הנשים יתבודדו בבקתת הירח (Moon lodge) יחד בעונתן, משום שבתקופה זו הנשים מאוד רגישות וסופגות כל אנרגיה מבחוץ שהן מקבלות. הטקס בבקתת ההזעה מיועד לגברים, אשר חיקו את תהליך הלידה, כאשר הם יצרו את בקתת ההזעה, הבנויה בצורת רחם של אשה, בה הם נולדים מחדש בחשיכה. נשים משתתפות בטקס זה כאשר הן חולות או לפני מוות. סיפרתי לג'נט, כי על פי היהדות, הנשים לאחר הנידה מטהרות את עצמן בנהר או בים על ידי שלוש טבילות של הגוף ותפילה. ג'נט מסכימה עם התהליך והופתעתי כאשר היא אמרה, כי היא בעצמה טובלת בצורה זו ארבע פעמים בשנה (בימי השיוויון וההיפוך). היא מוסיפה, כי שתייה של תה צמחים או הקטרת צמחי מרפא מובילה לטיהור הגוף כבקתת הזעה.

על גדות הנהר

ביום רביעי יצאתי מוכנה לכיוון Canmore לטיול קצר בהרים כמו שווילי השמאן המליץ. עצרתי במסלול של "שלושת האחיות" (Three sisters), בו האנרגיה הייתה נקייה והחיבור לטבע היה מוחלט. לכדתי במצלמה פרפר לבנון הכרוב על פרח סגול יפייפה. הצמח הוא Aster (אסתר בעברית). השורש של הפרח סגול כמו עלי הכותרת והאינדיאנים מערבבים אותו עם טבק לעישון. פירוש השם האינדיאני לצמח הוא "כאב ראש", ובאותו שם גם משתמשים לאספירין. כל חלקי הצמח משמשים לטיפול בכאבי ראש, אולם השורש הסגול משמש לריפוי מחלות לב, שפעת וכאבי שיניים. ביוונית משמעות שם הצמח הוא "הכוכב" (a star) על פי צורת עלי הכותרת של הפרח. מה שהזכיר לי את השם האינדיאני שווילי נתן לי ..."Morning star woman". הטיהור האנרגטי שחוויתי בהרים טען אותי במרץ להמשיך ולחקור אחר תכונות המרפא של הצמחים המקומיים באזור. מדיטציה קצרה ותפילה להמשך הדרך ואני מוכנה...

ביום שישי בבוקר נסעתי לחבר וותיק שלי, קים, שגר באדמונטון. אשתו, שרה, היא אקולוגית, ויש לה ידע רחב על צמחי בר של קנדה. ביום שבת, הלכנו לגדות נהר ה- Saskatchewan ל"צוד" צמחי מרפא. שרה הייתה מוכנה עם שלושה ספרים מקצועיים ומגדירי צמחים וחמשת החושים שלנו (וחושים נוספים של אנשי טבע...) השתלבו לאתר את הצמחים.

הצמח הראשון שחלפנו על פניו היה הלענה. שרה פתחה את המגדיר. ראינו כי הלענה או Wormwood מכונה גם Sagewort, וכי wort הוא סימן לצמח רפואי. לכן, בתרגום חופשי, הלענה היא "מרווה רפואית". כן כן...ווילי השמאן צדק. הלענה היא סוג של מרווה מבין עשרות מיני מרווה אחרים שנמצאים בקנדה. שבט הקרי משתמש בלענה לטקסים בדרך של הקטרת העלים. חלק מהשבטים תולים גם את הצמח בבית להגנה. לקחנו חלק מהעלים ובבית קלעתי לקים ושרה אגודה מסורתית להקטרה.

פרח יפייפה, צהוב ורייחני נוסף בו נתקלנו היה Tansy. לפי האינדיאנים, הפרח משמש כקמע למזל. וכן, במאה ה-16 באנגליה ובמערב אירופה שמו פרחי טנזי בתכריכים של הנפטר, כדי למנוע מחרקים להיכנס...(נראה לכם שזה שימר את הגופה?...)

שאלתי את שרה איפה אפשר למצוא בר ברי Bear berry. מעניין אותי למצוא את השיח הזה שכל כך דומה להדס...כמו שווילי אומר. מסתבר שהוא דיי נפוץ בקנדה, אולם מחוץ לאדמונטון. מוצאים אותו גם בסיביריה (מסע עתידי נוסף בתוכנית שלי). אוכלים את הפירות של השיח כתרופה לשלשול והעלים טובים כתה לטיפול בכליות והזיהומים בשלפוחית השתן (אוספים את העלים בסתיו). והשם Kinnikininnick האינדיאני משמעו "לערבב", משום שאת העלים מערבבים עם טבק לעישון. ההדס דומה בתכונותיה הרפואיות ובמורפולוגיה לבר ברי. את פירות ההדס אוכלים כתרופה לשלשול ואת העלים שותים כתה כתרופה לעצירות. ווילי צודק גם הפעם. בר ברי הוא אח תאום של ההדס הישראלי.

בר ברי והדס

ושיח ענבי אחר שמגיע לגודל של עץ קטן, הוא ה- Choke berry. לאליס יש בחצר גם את עץ הצוק ברי. חשוב להזכיר שכמעט כל אכילה של פירות שיח/עץ ענבי בר בכמות גדולה גורם לעצירות...למרות שהפירות הם בד"כ תרופה לשלשול. לפי שבט הקרי, שתיית מרתח שעשוי מקליפת העץ משמש לטיפול במחלות של דרכי הנשימה (התקררות, שיעול ודלקת ריאות) וכן גם לניקוי הגרון לפני נאום או שירה. ניסיתי לאכול מספר פעמים מהפירות אבל הטעם היה חמוץ ועפצי מידי לטעמי...

ושיח ענבי נוסף, שטעמו לא ערב לחיכי, אבל בעל תכונות רפואיות הוא ה- Dogwood. האינדיאנים משתמשים בחלק הפנימי של הקליפה של הצמח לעישון עם צמחים אחרים. הפירות שלו לבנים ורכים ובשבט הקרי השתמשו בהם לטיפול ב"עיוורון שלג". מה שמזכיר לי, כי לפי תאוריות הרפואה הקדומה, עוד במאה ה-15 פרצלסוס טען, כי הצבע, הצורה או בית הגידול של הצמח מעידים על יכולותיו הרפואיות: הצבע הלבן של הפרי מסמל כי הוא יכול לשמש לריפוי עיוורון שלג...

וצמח אחר, שמאוד מוכר בארץ ובעולם, הוא וורד הבר. הפקעות שלו Rose hips עשירות בוויטמין C ומסתבר, כי 3 פקעות וורדים מכילות יותר וויטמין C מתפוז שלם! הפקעות עשירות גם בוויטמינים A,B,C,E,K והן מקור מזון חשוב בחורף (אולם חשוב להזהר לא לאכול את הזרעים). בשבט הקרי שמים את השורש והגבעול במים חמים ומשתמשים בחליטה כטיפות לעיניים ולטיפול בעיוורון שלג (בדומה לצמח הקודם רק כאן השימוש הוא בשורש/גבעול). השורש משמש גם כתה לטיפול בשיעול. וכטיפול קוסמטי...מומלץ לשים עלים של הפרח במים חמים לכמה שעות. מתקבל מי פנים אידיאלי לעור שומני ולשמירה על עור בריא.

דוב, קורא וצמחי מרפא

שלשום הזמנתי את ווילי לבקר את אליס ואותי. רציתי ללמוד ממנו על צמחי המרפא שהוא משתמש בהם. אליס אמרה כשמזמינים שמאן לביקור הרוח שלו מגיעה לבית והוא בודק אותנו. אליס התרגשה מהביקור הבלתי צפוי והתחלנו לסדר ולנקות את הבית. ווילי הגיע לבוש חגיגי עם מגפי בוקרים...ועם אנרגיה עדינה ושמחה. הגשתי לו במתנה הדס וכתלה חריפה שאספתי באמירים. ווילי הסתכל ואמר: הצמח הזה שאת קוראת לו הדס מזכיר לי את Kinnikinnick. מה זה? שאלתי את ווילי. אליס השיבה במקומו ואמרה כי זהו "בר ברי" Bearberry (ענבי הדוב, בתרגום לעברית) שמאוד מזכיר את ההדס. אליס אמרה שבמקטרת השלום השמאנים מעשנים סוויט גראס ("דשא מתוק"), בר ברי וטבק. סיפרתי לווילי שבחצר של אליס גדל דנדליון (Dandelion) ששמעתי שהדוב מאוד אוהב לאכול והוא משמש לטיפול במחלות כבד. ווילי צחק ואמר שכל מה שהדוב אוכל הוא צמח מרפא...ווילי המשיך ואמר: יש ציפור ששמה Partridge (בעברית "קורא") שאוכלת צמחי מרפא כמו הדוב והיא נחשבת כציפור מרפא (Medicine bird).

דוב שחור שאני כה אוהבת (מימין) וקורא (משמאל)

ומה עם הכתלה החריפה? ווילי טעם ממנה ואמר: זאת מרווה. ואני בחוצפתי אמרתי לווילי שלא יכול להיות שזאת מרווה כי אני מכירה את המרווה כאחרת. ווילי אמר שאנשים נותנים לצמחים את השמות וזוהי בהחלט מרווה. ווילי אומר שיש כ-100 מינים שונים של מרווה בקנדה ואם אני רואה צמח בר שהוא אפור ושעיר זה לבטח צמח מרפא. ניסיתי לאתגר את ווילי. לפני כמה ימים הלכתי לגדות נהר ה- Bow River ומצאתי צמח מרפא אפור, שעיר וריחני ותחושת בטן אמרה לי שזוהי לענה. הטעם שלה היה מר להחריד ונתתי לווילי לטעום ממנה. ווילי אמר לי שוב...גם זאת מרווה! לא יכול להיות...כל צמח מרפא שאביא לו עכשיו שיהיה שעיר, אפור וריחני יהיה מרווה. אני הבנתי שבתפיסה האינדיאנית הרוח של הצמח היא זאת שנותנת לו את שמו, לכן גם הלענה והכתלה נקראות מרווה על פי כוחן הרוחני. ווילי אמר שלא נראה לו שאפשר לעשות מהלענה תה, אולם מה שכן אפשר זה לטהר איתה. האינדיאנים נוהגים לקלוע צמחי מרפא לאגודה (בתמונה: מרווה וכתלה חריפה מהארץ ודשא מתוק מקנדה) ואחרי שהם מתייבשים להדליק את הצמח ולטהר עם העשן את גופם, וכל דבר שהם רוצים לקדש. הלכתי לחדר שלי והגשתי לווילי מתנה נוספת: אגודת ענפי כתלה חריפה קלועה לטיהור. ווילי מאוד התרגש.

ווילי אמר: את צריכה לטייל בהרים (ברוקי הקנדיים שהם מדהימים ביופיים!!!) ואם את בקנמור (Canmore) תבחרי לך מסלול לא מטוייל ותהיי בו. לקראת בניית בקתת ההזעה בחצר שלה אליס צריכה לצום במשך כארבעה ימים. ווילי נתן לה מיקום מדוייק ליד מפלים שם היא תוכל לשהות לבדה בעודה בצום.

אליס סיפרה לווילי, כי הבאתי מישראל קטורת מיוחדת במינה שהיא רוצה להעניק לו במתנה. "לבונה" (Frankincense) היא קטורת אהובה. הריח שלה מכניס אותך באופן אוטומטי למצב מדיטטיבי. נהגו להקטיר אותה בבית המקדש ב"פיטום הקטורת" עם שאר סממני מרפא והיום משתמשים בה לטיהור בכנסיות. ווילי חיפש אבן מתאימה לחמם עליה את הלבונה. כשהקטרנו ווילי אהב את הריח שהזכיר לו שרף של אשוח (Spruce). אמרתי לווילי כי לפני כמה ימים ראיתי עץ אשוח פצוע שנטף ממנו שרף ואליס ואני הקטרנו את השרף שלו שהיה עדין ולימוני בריחו. אליס חזרה למטבח והכינה לווילי לדרכו הביתה ריבה מדהימה מענבי סקסקטון (Saskatoon Berries). ווילי היה מאוד נבוך מכל התשורות שהרעפנו עליו והוא נפרד מאיתנו כשהוא מביא לי ולאליס סיגריות (טבק) בתמורה. מקווה לביקור נוסף של השמאן...אשת כוכב הבוקר.

אשת כוכב הבוקר

לפני כארבע שנים פגשתי שמאנית אינדיאנית ששמה אליס, אשר פתחה את ליבי וחיברה אותי לעולם הטבע ולכוחות המרפא של הצמחים. החלטתי לחזור לכאן, לביתה שבמערב קנדה, ולנסות לחוות מחדש את הקשר האדמתי. לאחר הנחיתה שלי בקנדה לפני כשבועיים, פחדתי שאליס תזמין אותי להשתתף בטקס האינדיאני המקודש שהוא ה"סווט לודג" (בקתת ההזעה). למרות שכבר השתתפתי בטקס בעבר, לא הרגשתי מוכנה וגם חששתי מקשר קרוב עם שמאנים אינדיאנים. אבל כצפוי, לאחר חמישה ימים ששהיתי בביתה, אליס הודיעה לי שאני מוזמנת להשתתף בטקס והיא הפעם לא תנחה אותו, אלא שמאנית מבוגרת בשם מריאן.

לאחר נסיעה של שעתיים בערך מחוץ לעיר הגענו לחווה של אינדיאנים בה בקתת ההזעה הוכנה לטקס, כאשר אבנים לוחשות התחממו לאיטן. ריח של צמחי מרפא לא מוכרים היה באויר. כל הנוכחים היו אינדיאנים (שבחלקם מעורבים עם דם סקוטי) משבט הקרי, חמש נשים וחמישה גברים וילדה אחת. ווילי היה אחד מהמבוגרים שבחבורה- רופא שבט אינדיאני בן 61. הטקס התחיל בהנחייתם של ווילי ומריאן. כולם נכנסו בכריעה לבקתת ההזעה והדלת נסגרה. אבנים לוהטות היו במרכז האוהל ווילי שפך מים על האבנים וזרה צמחי מרפא. העבירו אלי שמן דובים למרוח על העור. התחושה הייתה מוזרה, אבל ידעתי כי לרוח של הדוב בתרבות השמאנית יש השפעה חזקה על הלב. אליס קראה את מחשבותיי וביקשה ממני למרוח מהשמן על צאקרת הלב. עשיתי כבקשתה וכן כל הנוכחים מרחו את גופם בשמן והיו מוכנים לתחילת הטקס.

כל אחד התבקש להגיד את שמו ולשיר שיר. כשהגיעו אלי אמרתי את שמי, ווילי התקשה לבטא את שמי והעדיף לקרוא לי "אורקה". בסבב הראשון שרתי "הללויה" מספר תהילים כאשר אני אוחזת בחושך במניפה של אליס שעשויה מנוצות של עורב שחור. חלק מהאנשים היו חולים וביקשו מרפא מאלוהים ועזרה מהרוחות בתהליך הריפוי שלהם. בסבב השני שרתי את השיר שחברתי היקרה רינה מסן פרנסיסקו לימדה אותי "ופרוס עלינו סוכת שלומך" וסיימתי בסבב השלישי עם השיר "הנה אני כולי שלך עשה בי כרצונך" כשאני אוחזת הפעם בתוף מסורתי ומכה במטה עשוי משריון של צב.

בסיום הסבב השלישי אורח לא מוכר נכנס לסווט לודג. בחור עיראקי, חבר של הבת של מריאן. קצת מפתיע...אבל הוא הסכים להשתתף בטקס. בסבב הרביעי ווילי בירך אותי שיהיו לי הרבה ילדים והתפלל על כך. ווילי סיים את הטקס בהצהרתו כי הרוחות בחרו לי שם ומעתה שמי הוא "אשת כוכב הבוקר". יצאתי מאוד מרוגשת מהטקס ולחצתי יד לכל אחד מהמשתתפים בהצהרתי את שמי החדש. מריאן לקחה אותי למדורה מחוץ לאוהל והודתי לרוחות על שמי החדש. בסבב החמישי השמאנים המבוגרים ביקשו שאכנס חזרה ושרו לסיום.

לאחר הטקס כל אחד הביא אוכל לארוחה משותפת. הכנתי חלה, קוגל ומרק ירקות. הם מאוד התפלאו שאני צמחונית, אבל אהבו את החלה שהייתה קלועה. בסיום הארוחה וילי הגיש לי כמתנה טבק וביקש ממני שאתפלל עם הטבק בשבילו. ווילי הסביר לי שבד"כ מתפללים מספר ימים ומגישים טבק ודגלי תפילה לבקש מהרוחות את השם הרוחני, אולם במקרה שלי הם בחרו בי. סיפרתי לוילי על הקשר שלי עם צמחי המרפא ושאלתי אותו אם הוא רופא שבט, כמוני. ווילי אמר שכן, ונתן לי "שורש דוב" (מצד ימין בתמונה) ו"פטריית ערבה" (מצד שמאל). וילי אמר שבכל פעם שאני אלעס חלק מהשורש אני אדבר כמו דוב. וילי קיבל את השורש במתנה מחבר מבריטייש קולומביה, שאסף את השורש בגובה 2,000 מטרים. הפטרייה גדלה על עץ ערבה בצפון הרחוק של אלברטה וכאשר מדליקים חלק ממנה היא מקלה על כאבי ראש.

מריאן אמרה לי כי אקום מחר מוקדם בבוקר ואראה את כוכב הבוקר וכל בוקר שהיא תקום היא תצפה בכוכב ותחשוב עלי. כוכב הבוקר זורח במזרח לפני עליית החמה והוא למעשה כוכב וונוס. התרגשתי בלילה וקמתי מוקדם לצפות במחזה, אבל לצערי השמיים היו מכוסים עננים. הרוח הגדולה והמלאכים ימשיכו ללוות אותי במסעי...בוקר של אור.