"ריקוד הוא תפילה - תפילה היא ריפוי - וריפוי הוא נתינה"

"ריקוד הוא תפילה - תפילה היא ריפוי -  וריפוי הוא נתינה"
המידע בבלוג זה נועד להגביר את המודעות על רפואה טבעית, ואיננו מהווה תחליף לאבחנה או טיפול רפואי אישי

יום ראשון, 18 בנובמבר 2012

הר שאסטה: מסרים וביקור בשמורת הופה



כשעזבנו, היה ענן גדול וכהה מעל הר שאסטה. טד אמר שמעולם לא ראה את ההר בצבע כחול עמוק שכזה. הגענו הביתה מותשים, אך שמחים על הזכות שניתנה לנו להיות בהר, להתפלל ולהתקדש. טד טוען, כי פרווטי היא הישות המקודשת שנוכחת בהר, לכן הוא נשי במהותו. האנרגיה שחשתי בהר הייתה כל כך רגועה ושלווה, שהרגשתי שאני חלק מהעצים והטבע שם. מה שעורר את הדממה בהר, היו העורבים וציפורים אחרות. הרגשתי, כי קיים בהר מימד נוסף, שמתגלה רק לאנשים מסויימים, ולא פתוח לכל אחד. יצא לי לראות מספר רוחות של אנשים קטנים. חשתי כי אנחנו בעולם אחר, בבועה מוגנת וסגורה, שאנו חודרים לתוכה. התפללתי לשלומו ולהגנתו של ההר, שתשרה כאן הברכה והישועה לעולם כולו.




















בשבת בבוקר, נפרדנו מטד. בדרך אכלנו ענבים ותפוחים ישר מהעץ. ביל בופאלו, שנתן לנו טרמפ, הזמין אותנו לתה בעיירת שאסטה, וסיפר לנו שהוא הולך בדרך האדומה בחמישים השנים האחרונות (מדהים!!!). המשכנו לאיטנו בטרמפים. הגשם התחיל לרדת והדרך התעקלה עם הכיוון מערבה להרים. הלילה ירד והקור רק החמיר. האנשים שפגשנו בדרך היו חסרי בית ואבודים. ג'ושועה נתן לאחד מהם את המעיל שלו, ועם מבוגר שיכור חלקנו את האוכל שהיה עימנו. מאוחר בחשיכה עצרו לנו נערים אינדיאנים משמורת הופה Hoopa. נסיעה מהירה עם עשן ריחני, שהם הקטירו. הריח הטוב היה של שורש הרפואה, אנג'ליקה (Kiswoof), צמח שקדוש לאינדיאנים של צפון קליפורניה, ומסלק רוחות רעות (טד אוסף את שורש האנג'ליקה בהר שאסטה).



למחרת בבוקר, אחרי לינה בחורשה, החלטנו לבקר בשמורת הופה. תושב מקומי הזהיר אותנו, שהיופי לא יתעתע אותנו, וכי שמורות אלו מסוכנות. למרות זאת, הגענו הלום, פגשנו את בויד, שמארגן טקסי סווט לודג', לאנשים שנגמלים מסמים ומאלכוהול. הסווט היה על גדות נחל יפייפה עם חלוקי נחל מיוחדים. הודתי על שהגענו לשם, וג'ושועה מדט על המים. כשסיימנו להתבודד, עיט עף מעלינו, ובירכתי אותו לשלום.


ג'ושועה מאן להישאר לטקס. הגשם המשיך לרדת ולא היה לנו מקום מחסה. שעות רבות מצהריי היום ועד רדת החשיכה, חיכינו לטרמפ שיוציא אותנו מהשמורה, אבל אף אחד לא עצר לנו. היה מאוד קר וגשום, וג'ושועה הלך חזרה לסווט לבקש עזרה. הוא חיכה לצד האש המקודשת, בזמן שהם ערכו את הטקס. הוא חזר, ושלחתי אותו שוב אל הסווט. הטקס הסתיים והם התכנסו לארוחה בבית. ג'ושועה ובויד באו לאסוף אותי, כשתמו כוחותיי, הייתי מותשת ורעבה, כשכלב לבן נובח עליי ומעיר אותי משנתי, אחרי שהתפללתי ארוכות לעזרה. בויד הציע לנו ללון בסווט לודג' והביא עימו מרק חם ועוגיות.


כבוד גדול היה לישון בסווט. האבנים היו עדיין חמות מהטקס, וכשניכנסתי אליו כמעט בכיתי מהתרגשות. הרגשתי את נוכחות הרוחות, הקטרתי מרווה ושרתי שירים מקודשים. התכוננו לשינה ורוח של אינדיאני מבוגר נכנסה לגופי. בטראנס סבבתי את מעגל האבנים שלוש פעמים בנהימות קצביות, אולם הפרעתי את שנתו של ג'ושועה, יצאתי מהטראנס והלכנו לישון (לימים אותה הרוח ליוותה אותי בטקסי הסווט שערכתי בארץ).






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה