"ריקוד הוא תפילה - תפילה היא ריפוי - וריפוי הוא נתינה"

"ריקוד הוא תפילה - תפילה היא ריפוי -  וריפוי הוא נתינה"
המידע בבלוג זה נועד להגביר את המודעות על רפואה טבעית, ואיננו מהווה תחליף לאבחנה או טיפול רפואי אישי

יום חמישי, 1 ביולי 2010

סיפור הנחש

ווילי ליווה אותי לביתה של ג'נט בסיום הסווט. מסתבר, כי ווילי מכיר את הסבים והסבתות של ג'נט שהיו גם כן רופאי שבט. ג'נט סיפרה לי עוד באותו הלילה את סיפור הנחש. וכך זה הולך....אשה מבוגרת רואה נחש יפה ורוצה לקחת אותו איתה ולטפל בו כחיית המחמד שלה. היא מביאה אותו לביתה ואחרי שהיא מאכילה אותו הוא לא מהסס ומנסה לתקוף אותה ולהכישה. היא נעלבת ואומרת לנחש: איך ייתכן, הרי האכלתי אותך ודאגתי לך? והנחש מיישיר עיניו ועונה לה ללא בושה: הרי ידעת ברגע הראשון שראית אותי כי אני נחש, אז מה את מתפלאת?

לא לדאוג, לא ארסי וגם כבר מת..."נחש הגינה" (צילמתי באי וונקובר)

שורש הנחש או בשמו המדעי Polygala senega הוא צמח עדין ויפה בפריחתו הלבנה ובעל שורש חום-צהבהב, אשר מתפתל כנחש באדמה. אביה של ג'נט נהג למכור את שורש הנחש לאירופאים, בשל סגולותיו הרפואיות. האירופאים השתמשו בו כמעודד הקאה, משלשל ומגביר הזעה, לטיפול במחלות של דרכי הנשימה כדלקת ריאות, אסטמה, שעלת (מכייח) וכן כתרופה להצטננות וראומטיזם. אצל שבטי האינדיאנים של צפון אמריקה הוא היה ידוע כתרופה לריפוי הכשות נחשים ארסיים. הם היו לועסים את השורש ושמים אותו על מקום ההכשה.

שמורת טסו-טינא (Tsuu-tina) נמצאת לא רחוק מהעיר קלגרי. נסיעה קצרה (ביום קנדה...בראשון ליולי) ואנו במרחב מדהים עם שלל צמחים ופרחים עונתיים. המטרה שלנו הייתה לחפש את שורש הנחש, מטרה לא קלה כלל, כי הצמח לא גבוה יותר ממספר סנטימטרים בודדים, וה"נחש" שלנו הסתתר לו בין העשבייה הסבוכה והגבוהה. שעות רבות עברו עלינו בחיפוש אחר השורש. ללא הצלחה.










ג'נט ושמורת טסו-טינא


וורד הבר (שהוא הסמל של מחוז אלברטה) מעשיר בפריחתו הוורודה המדהימה. ג'נט אומרת, כי פרחי וורד הבר בשילוב עם לבנדר וסוג של לענה (Mugwort) הם צירוף נפלא להכנת כרית שינה לחלומות טובים. ליד הוורד מכסה את הגבהות פרח לבן יפייפה עם אבקנים צהובים, שג'נט מכנה אותו כ"שורש שחור". ג'נט אוספת את השורשים שלו בסתיו כתרופה לחיזוק מערכת החיסון. מסתבר, כי ווילי הראה לי פרח שגם נקרא ה"שורש השחור" (במחוז ססקאג'ואן הסמוך), אבל הוא שונה לחלוטין מהפרח הזה, מה שמבהיר כי לכל אינדיאני תפיסה שונה מחברו, גם אם הם שייכים לאותו השבט. הגרניום ("הגרניום הסגול הדביק"...בשמו המדוייק) התפתל לו בין שאר הפרחים ויצר הרמוניה מושלמת.

גרניום סגול דביק (למעלה), השורש השחור (מימין) וגם וורד הבר (משמאל)













החום המעיק של הצהריים לא איחר להגיע וג'נט החליטה לחפש את שורש הנחש סמוך לנהר. מצאנו צמחים דומים בדרך, אבל לא נחש ולא שורש...ארבע שעות עברו והייתי מותשת לחלוטין. לא היה אכפת לי כבר אם למצוא את ה"נחש" הערמומי הזה או לא. ואז בדיוק ברגע שכבר וויתרתי, הקטקנטן הגיח לו סמוך למגפיי מלאי הבוץ, ואני בשיא האדישות אמרתי לג'נט: נראה לי כי מצאתי אותו!!! ג'נט הייתה המומה. היא קפצה משמחה וחיבקה אותי...כבר תקופה ארוכה שהיא מתפללת למצוא את הצמח, וללא הצלחה. והנה הוא הקטנטן ניצב במלוא תיפארתו לרגליי. ג'נט לקחה טבק, פיזרה סמוך לצמח והודתה לו על יכולותיו הרוחניות והרפואיות ועל הקשר שנוצר בינינו מעתה.




שורש הנחש בידיה של ג'נט

אין תגובות:

פרסום תגובה