טיסה ישירה לטורונטו, 12 שעות לא קלות בחברותא של עם ישראל במטוס של אל-על, ואני מתארחת בקהילה היהודית בחג הסוכות, אצל חבריי רונדה ודיוויד, יושבת בבית הכנסת ונרדמת במקטעים כשקוראים ממגילת קהלת. נפרדנו אחרי הסופ"ש והתחלתי במסעי הארוך בטרמפים בחג ההודיה הקנדי אל עבר המערב. בסתיו העלים מחליפים את צבעם מצהוב לכתום ולאדום כהה, בעוד השלג נערם בצידי הכביש. יממה אחת והגעתי לעיירת מראטון, שם חיכה לי לורנזו, שלקח אותי ישר לבית החולים המקומי, בו מאושפז כבר כמה ימים קני המרפא האינדיאני (משבט האוג'יבוואי). בשנתיים האחרונות, מאז ביקורי האחרון בשמורה, כשעוד עישנו יחד במקטרת השלום, הוא נפל למשכב וחולאים שונים תוקפים את גופו ולא נותנים לו מנוח. נוסף על כל כאביו, אבל כבד נפל היום בשמורה, בשל תאונת דרכים קטלנית, בה נהרגו ארבעה חברה צעירים ושניים ניצלו, בהשפעת סמים ואלכוהול. מדורת אבל דלקה ארבעה ימים בשמורה עד ליום קבורתם. בלילה לורנזו עבד במכרה הזהב ובבוקר הצטרפתי לעבודתו כלוכד וצייד בעלי חיים, ובדקנו את המלכודות של הבונה.
הבונה נחשב כ"מזיק" בקנדה, כי הוא חוסם את מעבר המים בתעלות מתחת לכבישים וגורם להצפות. בשבילי הבונה לורנזו מטמין מלכודות, שאותן הוא מושח במשחה שעשויה מבלוטות הריח של הבונה ומניצני עץ הצפצפה. הבונה נמשך לריח ומת מיידית במחיצה במלכודת. כשהגענו מצאנו נקבת בונה (על פי זיהוי הפטמות, למרות שהבונה יכול לשנות את מינו בהתאם לאוכלוסיה בסביבתו), שלורנזו חילץ ללא רוח חיים מהמלכודת. בלוטת הריח של הבונה נחשבת כמרכיב עיקרי בתעשיית הבשמים, כשלמעשה מקורה בהזנתו של הבונה מעץ הערבה המעויינת, שמכילה את הריח הייחודי. הבונה מושח את החומר הריחני מבלוטת ההפרשה שבגופו על כדורי העץ מסביב לביתו וכך הוא מסמן את הטריטוריה שלו.
פשיטת הפרווה ארכה למעלה משעה וחצי, כאשר לורנזו פשט בצורה מקצועית את הפרווה והכין אותה למכירה למפעלי הפרוות. את פרוותו של הבונה מסירים לאיטה, שלא כמו בארנבת או בזאב, שמושכים מהרגליים כלפי מעלה. אח"כ מותחים אותה על בסיס עץ ומנקים אותה משאריות השומן. מרימים אותה קמעה לתת למעבר האוויר לנוע משני הכיוונים ואז היא מוכנה לתהליך הריכוך של העור (tanning) במפעל הפרוות. ריכוך העור נעשה עם מלח, מח החיה ואפר, בשיטה המסורתית. כל חלק מהחיה ושימושו הוא: קני האינדיאני יזכה בבשרו של הבונה, בלוטת הריח מיובשת שלושה ימים, מוקפאת ומועברת לתעשיית הבשמים והפרווה נמכרת למפעלי הפרוות.
במחסן לצידו של הבונה, קרניו של אייל קורא (moose) עיטרו את הריצפה. עונת הצייד שלו בעיצומה ולורנזו הזדרז וצד לו מכבר אייל משלו, והילל באוזניי הצמחוניות את טעם בשרו המשובח. הקרניים הענקיות של המוס מדומות לפיסול בידי האמן הבורא, עם עורקים שמתפתלים להזנת צמיחת הקרניים וכל משקלם ניצב בגאווה על ראשו של האייל. עונות הצייד משתנות בהתאם לבעלי החיים השונים שמותרים לצייד וכן בהתאם לשיטת הצייד (צייד בקשתות, בירייה, במלכודות וכ"ו). מסורת משפחתית בה כולם לוקחים חלק פעיל והיא למעשה מעין ספורט אתגרי ביערות, ומעל לכל גם מזון בסיסי ועיקרי של התושבים המקומיים בעונות הקרות.
רבים בוודאי תוהים, איך יכולתי, כצמחונית, להיות נוכחות בכל התהליך של הצייד ופשיטת העור, ומדוע. אני אכן צמחונית מילדות, בדגש על טבעונות, מטעמים אידיאולוגים ובריאותיים, וכן חשוב לי לא לפגוע ולא להשחית דבר מנפלאותיו של הבורא והבריאה, אולם באותה העת, אני מנסה להעביר מסר ברור, שהצייד הוא חלק מאוד מרכזי בתרבות של תושבי צפון אמריקה, מבחינה קולינרית, אתגרית ותרבותית, ולא בקלות ניתן לשנות דרך חיים של מאות שנים. מה גם, שמזג האוויר הקשה, בסתיו ובחורף, לא מאפשר להם לגדל מבחר של ירקות ופירות, ומצריך מהתושבים כן להסתמך על אכילת בשר מן החי. אולי יום אחד נשוב לתקופת בראשית ונחיה בגן עדן, בו הותר לאדם לאכול מהצומח בלבד, ולחיות בהרמוניה ובשלווה עם כל הברואים.
הבונה נחשב כ"מזיק" בקנדה, כי הוא חוסם את מעבר המים בתעלות מתחת לכבישים וגורם להצפות. בשבילי הבונה לורנזו מטמין מלכודות, שאותן הוא מושח במשחה שעשויה מבלוטות הריח של הבונה ומניצני עץ הצפצפה. הבונה נמשך לריח ומת מיידית במחיצה במלכודת. כשהגענו מצאנו נקבת בונה (על פי זיהוי הפטמות, למרות שהבונה יכול לשנות את מינו בהתאם לאוכלוסיה בסביבתו), שלורנזו חילץ ללא רוח חיים מהמלכודת. בלוטת הריח של הבונה נחשבת כמרכיב עיקרי בתעשיית הבשמים, כשלמעשה מקורה בהזנתו של הבונה מעץ הערבה המעויינת, שמכילה את הריח הייחודי. הבונה מושח את החומר הריחני מבלוטת ההפרשה שבגופו על כדורי העץ מסביב לביתו וכך הוא מסמן את הטריטוריה שלו.
פשיטת הפרווה ארכה למעלה משעה וחצי, כאשר לורנזו פשט בצורה מקצועית את הפרווה והכין אותה למכירה למפעלי הפרוות. את פרוותו של הבונה מסירים לאיטה, שלא כמו בארנבת או בזאב, שמושכים מהרגליים כלפי מעלה. אח"כ מותחים אותה על בסיס עץ ומנקים אותה משאריות השומן. מרימים אותה קמעה לתת למעבר האוויר לנוע משני הכיוונים ואז היא מוכנה לתהליך הריכוך של העור (tanning) במפעל הפרוות. ריכוך העור נעשה עם מלח, מח החיה ואפר, בשיטה המסורתית. כל חלק מהחיה ושימושו הוא: קני האינדיאני יזכה בבשרו של הבונה, בלוטת הריח מיובשת שלושה ימים, מוקפאת ומועברת לתעשיית הבשמים והפרווה נמכרת למפעלי הפרוות.
סרטון המתאר את תהליך פשיטת עור הבונה (קשה לצפייה לבעלי לב רגיש)
במחסן לצידו של הבונה, קרניו של אייל קורא (moose) עיטרו את הריצפה. עונת הצייד שלו בעיצומה ולורנזו הזדרז וצד לו מכבר אייל משלו, והילל באוזניי הצמחוניות את טעם בשרו המשובח. הקרניים הענקיות של המוס מדומות לפיסול בידי האמן הבורא, עם עורקים שמתפתלים להזנת צמיחת הקרניים וכל משקלם ניצב בגאווה על ראשו של האייל. עונות הצייד משתנות בהתאם לבעלי החיים השונים שמותרים לצייד וכן בהתאם לשיטת הצייד (צייד בקשתות, בירייה, במלכודות וכ"ו). מסורת משפחתית בה כולם לוקחים חלק פעיל והיא למעשה מעין ספורט אתגרי ביערות, ומעל לכל גם מזון בסיסי ועיקרי של התושבים המקומיים בעונות הקרות.
רבים בוודאי תוהים, איך יכולתי, כצמחונית, להיות נוכחות בכל התהליך של הצייד ופשיטת העור, ומדוע. אני אכן צמחונית מילדות, בדגש על טבעונות, מטעמים אידיאולוגים ובריאותיים, וכן חשוב לי לא לפגוע ולא להשחית דבר מנפלאותיו של הבורא והבריאה, אולם באותה העת, אני מנסה להעביר מסר ברור, שהצייד הוא חלק מאוד מרכזי בתרבות של תושבי צפון אמריקה, מבחינה קולינרית, אתגרית ותרבותית, ולא בקלות ניתן לשנות דרך חיים של מאות שנים. מה גם, שמזג האוויר הקשה, בסתיו ובחורף, לא מאפשר להם לגדל מבחר של ירקות ופירות, ומצריך מהתושבים כן להסתמך על אכילת בשר מן החי. אולי יום אחד נשוב לתקופת בראשית ונחיה בגן עדן, בו הותר לאדם לאכול מהצומח בלבד, ולחיות בהרמוניה ובשלווה עם כל הברואים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה