"ריקוד הוא תפילה - תפילה היא ריפוי - וריפוי הוא נתינה"

"ריקוד הוא תפילה - תפילה היא ריפוי -  וריפוי הוא נתינה"
המידע בבלוג זה נועד להגביר את המודעות על רפואה טבעית, ואיננו מהווה תחליף לאבחנה או טיפול רפואי אישי

יום רביעי, 3 באוקטובר 2012

סווט לודג' באמירים

היום המיוחל הגיע. בסמוך ליום הולדתי ה-33, ברביעי לספטמבר, כשהלבנה במלואה, נערך הטקס הראשון. ג'ושועה שב מירושלים להיות שומר האש. בארבע אחר הצהריים התחלנו בהדלקת האש המקודשת. נץ גדול עף נמוך מעליי וקרא שאסתכל מעלה. הרמתי את ידיי והודיתי לו על בואו. ממזרח באו שני עיטים וחגו מעלינו. הבנתי כי יש לי עוזרים רוחניים וכי אני לא לבדי. אחרי שעה וחצי כשהאש התחילה לדעוך, התכוננו לכניסה לסווט. הוצאתי את המקטרת ועישנו יחדיו את תערובת הקיניקיניק עם צמחי המרפא. כל אחד טוהר עם מרווה מסביב. גברים נכנסו מימין ונשים משמאל. אני ישבתי כשפניי מול הדלת ופונות מזרחה. בדי תפילה צבעוניים חולקו להודות לבורא על כל הטוב והשפע בחיינו. כל אחד נשא תפילה אישית ומשותפת כאחד וקשר את בד התפילה בסווט. חמש אבנים לוהטות הוכנסו למרכז, הדלת נסגרה וזריתי ארז לברך את בואם של הסבים והסבתות. המים נשפכו קמעה על האבנים, העלו את התפילות מעלה והתחלנו בשירה ובהודיה. שרתי את שיר הפתיחה וכל אחד התבקש לשיר מעומק ליבו. הדלת נפתחה ומים רעננים הוכנו פנימה. אחרי מנוחה קצרה התחיל הסבב השני ואבנים נוספות בורכו עמנו. שמן דובים הועבר בין כולם והומלץ למרוח קמעה על צאקרת הלב והעין השלישית. הדוב מסמל אומץ לב והקרבה למען חיי המשפחה. הוא גם נחשב העוזר הרוחני של המרפא והחיה שעל פיה האינדיאני לומד כיצד לרפא את עצמו ואחרים. שוב דלת נפתחת, מנוחה קצרה ותבשיל מתוק של תאנים עם וורדים בישם את הסווט והמתיק את שפתותינו. כאן אמרתי שאנו צריכים ללמוד לסלוח לעצמנו ולאחרים, כדי לשחרר את העבר. המשכנו בשירים בעברית, בשפת הלקוטה והקרי והאווירה בסווט הייתה של קדושה והודיה מעומק הלב.



השאלה הנפוצה ביותר ששואלים אותי היא "כיצד אתם מתפללים"? ואני עונה, בפשטות, כמו שמדברים עם חבר טוב, אומרים בתמימות ובענווה במה אנו צריכים עזרה לעצמנו ולאחרים. "למי אתם מתפללים?" לבורא ולבריאה. כל אחד מתפלל למי שהוא מאמין בו. הסווט חשוך ואף אחד לא רואה את חברו בפנים, כך שצבע העור או הדת לא משנים. מה שמשנה זו התפילה והכוונה האמיתית של הלב. אחרי שלוש שעות יצאנו מהסווט ונולדנו מחדש, עם קליפות מיותרות שהוסרו מהאגו וטיהור מהגאווה שמכסה את אשיותינו. התחבקנו והודנו אחד לשני. תה רפואי הועבר בין כולם ומרק עדשים עם תבשיל אורז עם ירקות חימם את ליבינו. בבוקר למחרת סידרנו את הסווט, הוצאנו את השמיכות והאבנים, וניקנו את האדמה. במשך חודש ימים אספתי עצים רבים ובמלואה של הלבנה, בשני לאוקטובר, נולד טקס חדש. השמועה עשתה לה כנפיים והסווט היה שופע בחברה. שומר האש, ג'סי מקליפורניה, גם הפעם הגיע מעיר הקודש, אחרי נסיעה ארוכה בדרכים. האש התגברה בלהבותיה ולהקת יונים עפו נמוך מעליה ושמרו על ניצוצות המדורה. בטקס נכח ידיד טוב שחולה בסרטן. הוא בא אחרי טיפולי הכמוטרפיה ויחד התפללנו להחלמתו המהירה והקלה. תנשמת ליוותה את כל הטקס בקריאתה הרמה שבאה מהצפון ונמשכה כל הערב "או או או" "או או או" כך היא שרה לה ולקחה את תפילותינו לרוחות של אימינו ואבותינו שמלווים אותנו מהצד השני. הפעם התבשיל מפרי העונה היה מנגו בניחוח של קינמון מתקתק. סיימנו עם החשכה, רעננים ושלווים. בבוקר נעלתי את כל הנקיונות והסידורים והאחרונים של הסווט ולמחרת כבר הייתי בדרכי לטרמינל, בטיסה ישירה אל עבר היבשת הרחוקה, אמריקה הצפונית, לפגוש את מוריי האינדיאנים ולשמר תרבות רוחנית עתיקה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה