מקווה אינדיאני

התקופה האדומה התקרבה והחלטתי לקחת שבוע חופש ולנסוע אל וונקובר איילנד. זכרונות רבים הציפו אותי, בעודי חוששת לעשות שוב את הדרך אל האי. לפני כחמש שנים ביקרתי באי הקסום הזה שנמצא בחלק המערבי ביותר בקנדה. אשה מסבירת פנים בשם סילבי חיכתה עמי לאוטובוס, אשר מגיע למעבורת שחוצה בדרך אל האי. סילבי אמרה לי שאם אחפש מקום ללון בו ולא אמצא, יוברט מבני משפחתה ישמח לארח אותי בויקטוריה. וכך יצא הגורל, נתקעתי באי לבדי ואחרי שלושה ימים התקשרתי ליוברט. ממעלה הקומה האחרונה בבית מגורים לאנשים מבוגרים יוברט נופף לי בידו בשמחה. הוא קרן מאושר כשנפגשנו ובמשך ארבעה ימים שלמים הוא לבש את מיטב מחלצותיו והלך עמי בגאווה ברחובות העיר. לעוברים ושבים הוא אמר שבאתי לבקר אותו במיוחד מישראל כשעיניו זורחות מאושר. לפני כשנה התקשרתי ליוברט לבשר לו שאני חוזרת לבקר בקנדה, אבל לא היה כל מענה. בדיוק באותו יום יוברט שם קץ לחייו בבית החולים ונשמתו נדמה, לאחר תקופת ארוכה שסבל ממחלה קשה. תהיה נשמתו עמי לעד.

יוברט ואני, קיץ 2005

הפעם בדרכי למעבורת, על אותו הספסל בדיוק, ישבתי לצידה של אשה שמאוד עניינה אותי ותפסה את לבי. התחלנו לדבר והיא סיפרה לי שהיא מתגוררת בשמורה האינדיאנית בלה-בלה שבחוף המערבי. שמה הלנה וכולם חושבים שהיא מהפיליפינים, למרות שהיא אינדיאנית בכל רמ"ח אבריה. הלנה לומדת סיעוד במכללה בויקטוריה ויש לה שלושה בנים. היא הולכת בדרך המסורתית של אבותיה ולמרות הרקע שלה בסיעוד, היא תמיד מבקשת את עזרתם של רופאי השבט, כשהיא מביאה להם טבק כמתנה.

עלינו לאוטובוס שהוביל אותנו אל המעבורת. ישבתי לצד הלנה ומספר השעות המועטות עימה פתחו לי צוהר לעולמן של הנשים בשבטים של החוף המערבי. הלנה מסבירה לי, כי אצלם בשבט הלצק Heltsuk מטהרים בקיץ ב"בקתות הזעה" (סווט לודג') ובחורף ב"אמבטיות חורף". אמבטיות חורף הן למעשה מקוואות מים קרים בטבע (קפואים במושגים של הארץ...), כאשר טובלים בהן במשך ארבעה ימים לפני הזריחה ולאחר סיום המחזור החודשי של האשה (בסיום התקופה האדומה). הגברים גם כן טובלים באותה העת בנפרד מהנשים. הלנה מוסיפה כי היא מתפללת לבורא עולם בעת הטבילה שיטהר וינקה אותה בכוחותיו.

הלנה ואני במעבורת

בקתת ההזעה (סווט לודג') של השבטים באזור החוף המערבי זהות לאלו של שאר השבטים בקנדה (שבט הקרי/ הסווט של ווילי) ונשים וגברים מטהרים בהם יחדיו (כמובן בלבוש מלא וצנוע). נשים במחזור לא מותרות לבוא במגע כלשהו עם בעליהן, אסור להן לגעת בצמחים או להשתתף בטקסים, אולם הן יכולות להתפלל מחוץ לבקתת ההזעה בזמן הטקס. הלנה מסבירה לי שאף אסור לנשים במחזור לעבור מעל לבעליהן, הן צריכות לכבס את הבגדים שלהן בנפרד, אבל מותר להן לבשל. הסיבה לכך היא שבמחזור האשה חזקה ועוצמתית מבחינה רוחנית והיא יכולה לפגוע בבעלה לגרום לו להיות חולה (אם לדוגמה תשתתף במחזור בטקס בקתת ההזעה). על כן עליה לשמור מרחק מבעלה בתקופת המחזור. "בבית הגדול" (Big House) מתקיימים הריקודים והטקסים במשך חמישה חודשים רצופים בשנה. הם מקיימים טקסי בגרות לנערים ולנערות בהם הם חווים בפעם הראשונה טבילה באמבטיות חורף עם אמא או עם אבא. בעבר האבות הקדמונים היו טובלים 12 ימים רצופים בחודש, כדי לטהר את עצמם לבנות את "הבית הגדול" או מבנים קדושים אחרים (כבקתת ההזעה). הלנה אומרת שמקווה מועדף על פני צום מבחינת טהרה. למרות זאת, הלנה רוצה להיות צמחונית וכן לצום כדי לטהר את גופה מהבשר שהיא אכלה כל השנים.

האי וונקובר

מתחילת במסע שלי הפעם בקנדה רוח השחף ליוותה אותי בכל דרכי ואפילו ווילי הסב את תשומת לבי שהשחף מסתכל לעברי בזמן שאכלנו במסעדה. לא הבנתי מה הפשר, עד אשר עליתי למעבורת וראיתי את השחפים עפים לצידה. ידעתי שהם רצו שאעשה את דרכי אל עבר האי וונקובר לבקר יבשת רחוקה.

השחף הוא שליח רוחני שמזכיר לנו את החיבור הגבוה שלנו עם המורים הרוחניים. הוא מזכיר לנו איך לראות מעל למצב הקיים, מלמעלה, את פני הדברים, מנקודות מבט שונות. השחף מקשר אותנו לחברויות ולקהילות בהן חשוב שיתוף הפעולה. הוא מלמד אותנו איך "לרכוב" על זרמי הרוח הנפשיים, הרוחניים והפיזיים. האם אנחנו הולכים עם הזרם או נלחמים נגד הזרם? הם אנו משתפים פעולה עם אחרים? האם אנחנו קשובים לרוחות המדריכות? השחף מלמד אותנו את השעורים של התבוננות, לחיות ולהיות. להקשיב ולפעול בתזמון המתאים.

שחף על החוף באיסוורה, צילמתי במרוקו