"ידעתי, שאת רופאת השבט". אוליב הניפה את אצבעה באוויר לאישור. "ראיתי אותך בטלוויזיה מלקטת ענבות בר". מוזר, חשבתי. סיפרתי על כך לווילי ושנינו צחקנו, כי הרי מעולם לא הופעתי בשידור כזה או אחר ביבשת הרחוקה. בערב ישבנו לאכול יחדיו בביתה של אוליב. ושוב אוליב התעקשה ופנתה לאחיין שלה. "נכון שגם אתה ראית אותה מלקטת ענבות ביער?" נכון, ללא ספק. הפעם כבר לא צחקתי. הרי לא ייתכן ששניהם משקרים. ווילי נשבע שלא סיפר להם דבר על ביקורי. אז כיצד ייתכן שאוליב, דודתו של ווילי, ששמה זהה לשמי, מכירה אותי עוד בטרם הגעתי לשמורה, ויודעת מה היעוד שלי בחיים? ווילי המשיך לצחוק וכולנו הצטרפנו אליו. ולי נותר להפנים את השיעור על עולם הרוחות. שנה שלמה חלפה ויום אחד הפתרון הפציע כברק. הרי תפיסת העולם שלנו כה שונה מעולמם של האינדיאנים. שם החלום לא נפרד מהמציאות. למעשה הוא רק המשך מציאותי של המציאות החלומית שבה אנו חיים. אז זה כל כך פשוט. אוליב ראתה אותי בחלום או יותר נכון בחלום נבואי שנקרא חיזיון, אוספת ענבות בר ביער. ולא במפתיע האחיין שלה שגר אצלה ראה את אותו הדבר. הרוחות רצו להעביר להם מסר חשוב. שבעתיד הקרוב תגיע נערה לבנה לשמורה, שנראית בדיוק כמוני, ושהיא מוזמנת (welcome) למרות עורה הלבן ואף יש לה תפקיד מכובד בשמורה, של רופאת השבט.
אוליב סיפרה באותה הארוחה, שהשכן שלה נהג להתעלל קבוע בבובה שהייתה לו בבית. הוא היה קושר אותה על חבל ותולה אותה מהתקרה. יום אחד מצאו אותו מת קשור לחבל והבובה יושבת לצידו. אף אחד בשמורה לא הופתע מכך, שהבובה תלתה את השכן כנקמה. בכל דבר על פני האדמה יש חיים ורוח. גם בבובה. האינדיאנים מוקירים תודה ומכבדים כל נברא. לא רק את הרוח הגדולה שבחסותה נוצרו כל הברואים ואשר פועמת עמוק בלבנו. הוקרת תודה וכבוד לדומם, לצומח, לחי ולמדבר. מהרוח הגדולה נוצרנו וכולנו הם אחד. קסם הוא למעשה ההתחברות עם האחד, עם הרוח שבכל דבר, עד להורדת המחיצות הגשמיות והתבטלות בפניי הרוח הגדולה יוצרת כל נברא.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה