מקום קדוש לקבורת האינדיאנים, טרינידד

בבוקר מזג האוויר היה סגרירי. עזבנו מוקדם וניקינו את הסווט. אחרי שני טרמפים קלים, הגענו לארקטה, לביתה של רוזלין, ידידתו של ג'ושועה. השכן הציע לנו לשוט באגם שנקווה מהגשמים בחצר ביתו. חוויה מגניבה, אחרי שנים שלא שטתי בעצמי בקנו. כשרוזלי התעוררה החלטנו לנסוע יחדיו למקום הקדוש, טרינדד (Trinidad). לפני שלוש שנים ג'ושועה קרא את הספר Into the wild, החליט לעזוב את ביתו בקולורדו, ולנסוע לאורך החוף של קליפורניה עד לצפונה. הוא צם כארבעה ימים, רק על מים, ועישן רבות. מעין מסע חיזיון. ביום הרביעי עצרו לו טרמפ במקום על האוקיינוס בצפון קליפורניה, טרינידד. שם הוא פגש בקרישנה, בחור ברזילאי, שהוביל אותו לאדמה מקודשת, בה האינדיאנים "באים למות" (נקברים). 

כשהגענו לשם הייתי המומה מיופיו של המקום. ג'ושועה הורה לי מרחוק על "הר הצ'יף" וגבעות קטנות, שם קבורים האינדיאנים. נותרתי מהופנטת מסלע בצורת אשה. ג'ושועה סחב אותי על גבו, דרך גלים גבוהים, עד אליה. הוא אמר לי שזהו "סלע הסבתא" ושהיא נתנה לו את השם "מוצא הדרך" (The path finder).

הסבתא אמרה לי שמגיעים אליה רק אלו שיש להם מטרה. התפללתי אליה בדממה עם טבק. כשסיימתי ג'ושועה לקח אותי במעלה ההר למקום בו האינדיאנים קבורים. מתחת לעצים, באדמה הרכה, גדלה האכיליאה עם צמחים אחרים, והרגשתי את נוכחות הרוחות של האבות הקדמונים. משם היה מראה שונה לסלע הסבתא. הפעם היא נראתה כאיבר המין הזכרי (תפיסתו של ג'ושועה). ג'ושועה ישב, עישן והקטיר מרווה. בירכתי את הרוחות, שנשמתם תנוח בשלום וביקשתי שיברכו אותנו במסענו.

ירדתי מההר שלווה מאוד. מלמעלה ג'ושועה ביקש ממני להסתכל שוב על הסבתא. הפעם הוא הראה לי, כי היא אוחזת תינוק בידה. השמש נעלמה, השמיים החלו לקדור ומזג האוויר השתנה. ידעתי שהרוחות רצו שנבוא לשם. ג'ושועה הודה לי שהובלתי אותו שוב לחזור במסע הזה לאורך החוף עד לטרינידד. כשהוא ישן היה לו חיזיון, בו ילדה קטנה רקדה עמו וביקשה ממנו לשוב לבקר. כך הוא עשה, הפעם, וסגר את המעגל.

הר שאסטה: מסרים וביקור בשמורת הופה

כשעזבנו, היה ענן גדול וכהה מעל הר שאסטה. טד אמר שמעולם לא ראה את ההר בצבע כחול עמוק שכזה. הגענו הביתה מותשים, אך שמחים על הזכות שניתנה לנו להיות בהר, להתפלל ולהתקדש. טד טוען, כי פרווטי היא הישות המקודשת שנוכחת בהר, לכן הוא נשי במהותו. האנרגיה שחשתי בהר הייתה כל כך רגועה ושלווה, שהרגשתי שאני חלק מהעצים והטבע שם. מה שעורר את הדממה בהר, היו העורבים וציפורים אחרות. הרגשתי, כי קיים בהר מימד נוסף, שמתגלה רק לאנשים מסויימים, ולא פתוח לכל אחד. יצא לי לראות מספר רוחות של אנשים קטנים. חשתי כי אנחנו בעולם אחר, בבועה מוגנת וסגורה, שאנו חודרים לתוכה. התפללתי לשלומו ולהגנתו של ההר, שתשרה כאן הברכה והישועה לעולם כולו.

בשבת בבוקר, נפרדנו מטד. בדרך אכלנו ענבים ותפוחים ישר מהעץ. ביל בופאלו, שנתן לנו טרמפ, הזמין אותנו לתה בעיירת שאסטה, וסיפר לנו שהוא הולך בדרך האדומה בחמישים השנים האחרונות (מדהים!!!). המשכנו לאיטנו בטרמפים. הגשם התחיל לרדת והדרך התעקלה עם הכיוון מערבה להרים. הלילה ירד והקור רק החמיר. האנשים שפגשנו בדרך היו חסרי בית ואבודים. ג'ושועה נתן לאחד מהם את המעיל שלו, ועם מבוגר שיכור חלקנו את האוכל שהיה עימנו. מאוחר בחשיכה עצרו לנו נערים אינדיאנים משמורת הופה Hoopa. נסיעה מהירה עם עשן ריחני, שהם הקטירו. הריח הטוב היה של שורש הרפואה, אנג'ליקה (Kiswoof), צמח שקדוש לאינדיאנים של צפון קליפורניה, ומסלק רוחות רעות (טד אוסף את שורש האנג'ליקה בהר שאסטה).

למחרת בבוקר, אחרי לינה בחורשה, החלטנו לבקר בשמורת הופה. תושב מקומי הזהיר אותנו, שהיופי לא יתעתע אותנו, וכי שמורות אלו מסוכנות. למרות זאת, הגענו הלום, פגשנו את בויד, שמארגן טקסי סווט לודג', לאנשים שנגמלים מסמים ומאלכוהול. הסווט היה על גדות נחל יפייפה עם חלוקי נחל מיוחדים. הודתי על שהגענו לשם, וג'ושועה מדט על המים. כשסיימנו להתבודד, עיט עף מעלינו, ובירכתי אותו לשלום.

ג'ושועה מאן להישאר לטקס. הגשם המשיך לרדת ולא היה לנו מקום מחסה. שעות רבות מצהריי היום ועד רדת החשיכה, חיכינו לטרמפ שיוציא אותנו מהשמורה, אבל אף אחד לא עצר לנו. היה מאוד קר וגשום, וג'ושועה הלך חזרה לסווט לבקש עזרה. הוא חיכה לצד האש המקודשת, בזמן שהם ערכו את הטקס. הוא חזר, ושלחתי אותו שוב אל הסווט. הטקס הסתיים והם התכנסו לארוחה בבית. ג'ושועה ובויד באו לאסוף אותי, כשתמו כוחותיי, הייתי מותשת ורעבה, כשכלב לבן נובח עליי ומעיר אותי משנתי, אחרי שהתפללתי ארוכות לעזרה. בויד הציע לנו ללון בסווט לודג' והביא עימו מרק חם ועוגיות.

כבוד גדול היה לישון בסווט. האבנים היו עדיין חמות מהטקס, וכשניכנסתי אליו כמעט בכיתי מהתרגשות. הרגשתי את נוכחות הרוחות, הקטרתי מרווה ושרתי שירים מקודשים. התכוננו לשינה ורוח של אינדיאני מבוגר נכנסה לגופי. בטראנס סבבתי את מעגל האבנים שלוש פעמים בנהימות קצביות, אולם הפרעתי את שנתו של ג'ושועה, יצאתי מהטראנס והלכנו לישון (לימים אותה הרוח ליוותה אותי בטקסי הסווט שערכתי בארץ).

הר שאסטה: המעיין הקדוש ומעגל הרפואה

לארוחת בוקר אכלנו דייסת שיבולת שועל עם תפוחים. התחלנו את הטיפוס מחדש, כשהפעם נעשה את כל המסלול שתכננו, ונבקר בשלושת המקומות: במעיין הקדוש (The sacred spring), בעץ של גנאשה (Ganesha tree) ובמעגל הרפואה (Medicine wheel). לקחנו עמנו קצת אוכל, ואת השאר השארנו בחניון.























טיפסנו בשלג לגובה של 7,900 פיט (2,408 מטרים). בקצה המסלול ניצב בגאווה ה"מעיין הקדוש". אחד מהמקומות הקדושים ביותר לאינדיאנים. מספרים, כי כאשר הבורא יצר את העולם, הוא לקח את הצללים מתחת לפני האדמה, נפח בהם חיים, וכך יצר את בני האדם. זאת הוא עשה, בדיוק כאן, במעיין הקדוש, על הר שאסטה. כשהגענו למקור נביעת המעיין היא הייתה יבשה לגמריי, אולם הנביעות הקטנות, היו מלאות במים חיים. הקטרתי את ארבעת הרפואות (מרווה, ארז, עשב מתוק וטבק) והודתי על שהגענו בשלום ובברכה למקום המקודש הזה. התפללתי, שימשיכו להגיע לכאן נשמות רוחניות ואנשים טובים, וכן שמקום זה, שהוא כל כך טהור ויפה, יישמר מכל רע, כל עוד האדם פוגע בסביבתו. אח"כ לקחתי חבילת טבק, שקיבלתי מאחת המטופלות שלי, ובחרתי בעץ לא רחוק מהנביעה, בעל שמונה ענפים עבים, שמזכירים חנוכיה עם שבעת קנים ושמש. התפללתי לצידו לאלו שביקשו שאתפלל בשבילם, למורים ולמשפחה שלי, וכן לכל מי שצריך עזרה ולא הזכרתיו. לסיום הדלקתי את הקיניקיניק ובעת שהתפללתי הגיעו לפתע מלא ציפורים ממינים שונים, שהתקבצו על העץ שהתפללתי לצידו. ידעתי שאלו הנשמות שמלוות אותי ושמעו את תפילותיי. שלווה והריגעה פנימית אפפו אותי. ירדתי חזרה לנביעה, בחרתי ממנה אבן, הודתי וברכתי עם טבק את המקום. טד כרע על ברכיו והתפלל. הוא הודה לי על תפילתי ואמר כי אני עוררתי את הנביעה. כך גם אני חשתי, בעוד קרירות עברה מעל לראשי.

המשכנו במסלול חזרה למטה, במורד ההר, לכיוון העץ של גנאשה, שלצידו מעגל הרפואה. טד אומר שמעגל הרפואה קיים כאן 25 שנים. אנשים שלמדו מאינדיאנים בשנות השמונים, הקימו את המעגל, קידשו אותו ואירגנו טקסים וסדנאות במקום.

הגענו למעגל אחרי הליכה ארוכה בשלג. טד סובב את המעגל שלוש פעמים, ועצר באופן אינטואיטיבי. עשיתי כמותו, והרוחות אמרו לי, לעצור בפתח המעגל. טד ראה את מרכז המעגל כלהבת אש. הקטרתי מרווה, טיהרתי עצמי וסובבתי את המעגל עם טבק. התפללתי לשמירת המעגל וניקויו מאנרגיות שליליות ושתשרה כאן הברכה.

כשסיימנו להתפלל הגענו לעץ של גאנשה. שם שוב הקטרתי מרווה, הגשתי טבק לארבעת הכיוונים ונתתי לו תפוח כתשורה.

עקבותיו של ג'ושועה היו בשלג. ניכר שהגיע קרוב, אך הוא החליט לחזור לחניון, וחימם לנו את העדשים לארוחה. העורבים במקום ניקרו לנו את הקופסא עם האורז ואכלו לנו גם את התפוחים. שמחנו על הארוחה החמה, ארזנו במהרה וחזרנו הביתה. 

הר שאסטה: העץ של גנאשה

בלילה חל מולד הירח (תחילת החודש העברי) וגם ליקוי חמה (Solar eclipse), שבו החיבור לצד השמש חזק וכן לאל שיווה (חוגגים את שיווהראטי Shivarati). במועד זה, טד אומר, נחים ליום-יומיים ולא מתחילים דברים חדשים. ההיפך, כאשר הלבנה במלואה, אז השאקטי (הכח הנשי) במלוא עוצמתו. 

בבוקר, אחרי צום, מנוחה ולימוד רוחני, כל רצוננו היה לעלות להר שאסטה. אולם, הקור החריף, התחזית הראתה על גשם שצפוי לרדת, והכוכבים לא היו לטובתנו. ניסינו לשכנע את טד להתלוות אלינו ולהדריכנו במסע, למרות התחזית הסוערת. כשהוא ראה שאנחנו נחושים, הוא החליט שנצא לדרך. לא לקחנו עימנו ציוד מיותר, רק אוכל, מים ושקי שינה.

הלך לנו בקלות עם הטרמפים. האחרון לקח אותנו עד לגובה של 6,850 פיט (2,088 מטרים). שם היה מקום מוסדר לחניון לילה. מעגל מדורה חיכה לנו, והחלטנו יחד לאסוף עצים. ג'ושועה ניסה לשבור גזע עץ יבש, ללא הועיל. אספנו מספיק עצים בשטח, הדלקנו אש וחיכינו לאודיל, חברתו של טד משוויץ, שאמרה שתצטרף אלינו, אך איחרה לבוא.

החלטנו להתחיל את העלייה להר, לבקר ראשונה את ה"עץ של גנאשה". בעץ זה, לטענתו של טד, מתגלם האל גנאשה. בדרך פגשנו בזוג חמוד קנדי, שהצטרף אלינו. כשהגענו לעץ הייתה כבר שעת בין ערביים.

כל הדרך טד שר שירי הלל לגנאשה וכשהגענו הלום, קד לכבודו. גזע עץ ישן, שצורתו מזכירה להפליא את דמותו של גנאשה. הבחורה הקנדית, ג'נקה (כשם אביה של סיטה), לבשה חולצה של גנאשה...איזו הפתעה :)

כשירדנו חזרה לחניון, השלג היה כבד על הארץ. הגענו בחשיכה ומצאנו את אודיל מודטת במכוניתה. התקבצנו לצד האש וחיממנו אורז עם טופו. הלכנו לישון בשקי שינה, אבל הקור היה קשה מנשוא. שתי זוגות הגרביים לא חיממו את רגליי. נאבקנו לישון, ללא הועיל. קמנו להדליק שוב את האש להתחמם, נתנו לטד את שק השינה החם שלנו, ונשארנו ערים עד הבוקר. בארבע האור הראשון עלה עם יופיו של כוכב הבוקר...אהו!

הכנה לעלייה להר שאסטה

טד הציע שנצום ונתכוונן בטרם נעלה אל ההר הקדוש, שאסטה. בבוקר ניקינו את הבית, בעוד טד נסע לעיירת שאסטה לאסוף תפוחים. ג'ושועה ואני יצאנו לחפש אחר שורשים לניקוי הגוף, ומצאנו את ענבי אורגון (Grape Oregon) ואת שן הארי (Dandelion). למחרת טד הצטרף לאיסוף. לימדתי אותו שבדרך האינדיאנית חשוב לתת טבק לצמחים, בטרם איסופם, כתשורה. הוא מרתיח את השורשים לניקוי הכבד, יחד עם שוש קרח. המלצתי לו להוסיף למרקחת זרעי גדילן, לחיזוק פעולת ניקוי הכבד ומערכת החיסון. אספתי גם שרף בשל (אדום כהה) של אורן, שהקטרנו לטיהור. נשארנו בבית וצמנו על מיצים טריים של תפוחים וענבים (שגדלים בר באזור) ועל תה שורשים (שורש הדב, שן הארי, שוש קרח וענבי אורגון).

מגיל עשר טד התחיל לחקור אודות הרוחניות, לשאול מהו העולם הזה, אם הוא כלום או אשליה. טד בילה זמן רב בחקר העצמי, וכעת הוא כותב שירה מקודשת. ההשראה שלו באה מהאשטווקרה גיטה (Ashtavakra gita), מדרך ההינדואיזם. שירה זו חוקרת את התודעה הטהורה (Pure awareness) דרך שיחה בין ג'נקה הקיסר, לבין אביה של סיטה, שהוא הגורו שלו. בדרך זו טד ביקש ללמדנו את האמת. לדברי אשטווקרה, כולנו מודעות אחת, והמודעות הזאת טהורה. כל דבר אחר הוא אשליה של העולם הזה, שמתחילה במחשבה של האני, אשר יוצר את ההפרדה. המילה "אני" כבר יוצרת את העולם החומרי, שאנחנו בבורותינו חותרים לשמר. שכחה של אחדותינו, יוצרת קשר חזק ודמיוני להפרדה. אנחנו מקדישים את כל חיינו לחשיבה לא נכונה של מטרה וערך עצמי. האינדיבידואליות והיצירה של הרצון, בסופו של דבר, יוצרים סבל של הבחירה שלנו, ש"אוכלת" אותנו, אבל הטבע האמיתי שלנו טהור ובעל מודעות חסרת רצון. אנחנו כבר מסופקים ותמיד נהיה כך. זה קל, כך אומר אשטווקרה. אנחנו החלל הריק של המודעות (Cidakasa), טהורים ויציבים, חסרי לידה, השגה, או אני.

כיצד כעת נשקם את המודעות המקורית שלנו? כיצד ניפטר מהאשליה של ההפרדה? תהיה שמח, תאהב את עצמך. אל תשפוט את האחרים. תסלח, תחיה בפשטות, ואל תיצור הפרדות. תוותר על ההרגל של הבחירה או הרצון. תתן למחשבה להנמס. תוותר על הרצון וההעדפה. חתור רק לרצון למודעות. וותר על הזהות עם הגוף והחושים שלך. וותר על ההצמדות שלך למדיטציה ולשירות. וותר אפילו על ההיצמדות שלך ברצון לחוסר היצמדות. וותר על הרצון לוותר. אל תדחה דבר ואל תקבל דבר. השאר מודע ויציב, אבל מעל לכל תהיה שמח. בסופו של דבר תראה את הכל בבירור, עם מודעות טהורה.