בבוקר מזג האוויר היה סגרירי. עזבנו מוקדם וניקינו את הסווט. אחרי שני טרמפים קלים, הגענו לארקטה, לביתה של רוזלין, ידידתו של ג'ושועה. השכן הציע לנו לשוט באגם שנקווה מהגשמים בחצר ביתו. חוויה מגניבה, אחרי שנים שלא שטתי בעצמי בקנו. כשרוזלי התעוררה החלטנו לנסוע יחדיו למקום הקדוש, טרינדד (Trinidad). לפני שלוש שנים ג'ושועה קרא את הספר Into the wild, החליט לעזוב את ביתו בקולורדו, ולנסוע לאורך החוף של קליפורניה עד לצפונה. הוא צם כארבעה ימים, רק על מים, ועישן רבות. מעין מסע חיזיון. ביום הרביעי עצרו לו טרמפ במקום על האוקיינוס בצפון קליפורניה, טרינידד. שם הוא פגש בקרישנה, בחור ברזילאי, שהוביל אותו לאדמה מקודשת, בה האינדיאנים "באים למות" (נקברים).
כשהגענו לשם הייתי המומה מיופיו של המקום. ג'ושועה הורה לי מרחוק על "הר הצ'יף" וגבעות קטנות, שם קבורים האינדיאנים. נותרתי מהופנטת מסלע בצורת אשה. ג'ושועה סחב אותי על גבו, דרך גלים גבוהים, עד אליה. הוא אמר לי שזהו "סלע הסבתא" ושהיא נתנה לו את השם "מוצא הדרך" (The path finder).
הסבתא אמרה לי שמגיעים אליה רק אלו שיש להם מטרה. התפללתי אליה בדממה עם טבק. כשסיימתי ג'ושועה לקח אותי במעלה ההר למקום בו האינדיאנים קבורים. מתחת לעצים, באדמה הרכה, גדלה האכיליאה עם צמחים אחרים, והרגשתי את נוכחות הרוחות של האבות הקדמונים. משם היה מראה שונה לסלע הסבתא. הפעם היא נראתה כאיבר המין הזכרי (תפיסתו של ג'ושועה). ג'ושועה ישב, עישן והקטיר מרווה. בירכתי את הרוחות, שנשמתם תנוח בשלום וביקשתי שיברכו אותנו במסענו.
ירדתי מההר שלווה מאוד. מלמעלה ג'ושועה ביקש ממני להסתכל שוב על הסבתא. הפעם הוא הראה לי, כי היא אוחזת תינוק בידה. השמש נעלמה, השמיים החלו לקדור ומזג האוויר השתנה. ידעתי שהרוחות רצו שנבוא לשם. ג'ושועה הודה לי שהובלתי אותו שוב לחזור במסע הזה לאורך החוף עד לטרינידד. כשהוא ישן היה לו חיזיון, בו ילדה קטנה רקדה עמו וביקשה ממנו לשוב לבקר. כך הוא עשה, הפעם, וסגר את המעגל.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה