"ריקוד הוא תפילה - תפילה היא ריפוי - וריפוי הוא נתינה"

"ריקוד הוא תפילה - תפילה היא ריפוי -  וריפוי הוא נתינה"
המידע בבלוג זה נועד להגביר את המודעות על רפואה טבעית, ואיננו מהווה תחליף לאבחנה או טיפול רפואי אישי

יום ראשון, 2 בספטמבר 2012

העץ המקודש ובניית הסווט





לפני כשלוש שנים, כשביקרתי את ווילי בשמורה, בטרם עזיבתי, הוא נתן לי צעיף תפילה כחול, וביקש ממני להתפלל מתחת לעץ. מנהג שנהוג היה עוד בתקופות קדומות ביהדות (דבורה הנביאה יושבת הייתה לשפוט תחת התומר). החיבור בין העצים לכוחות עליונים מקובל במסורת האינדיאנית, ואף אצל התושבים המוסלמים והדרוזים המקומיים. אכזבתי ממציאת עץ מיוחד בסביבתי, הובילה אותי להרחיק עד ליער אחיהוד, שם ניצב בגאווה עץ מבוגר בשנים, אשר רבים מתפללים אליו, והוא נחשב כמקודש. כך נוצר קשר חברי אמיתי ביני לבין עץ החרוב. תקופה ארוכה נוהגת הייתי לבקר אותו, להתפלל במחיצתו, להתנבא מתחתיו, להתקדש ולרפא. באביב אשתקד, הוזמנתי לכנס בהודו על רפואה מסורתית, וכשחזרתי נפלתי על רגלי הימנית בנחל פרוד. שלושה חודשים של כאבים והחלמה אטית מפציעה דלקתית, הובילו אותי לנסוע חזרה להתפלל במחיצתו של חברי. כשהתחלתי לטפס במעלה ההר חשכו עיניי. הגזע של העץ נכרת במזיד וכל ענפיו פזורים היו על הארץ. בדי התפילה התעופפו לכל עבר ואווירת מוות הייתה באוויר. לא פסקתי מלבכות על העץ חודשים רבים. היערן הסכים שאקח את גוויתו של העץ ובתמורה הבטחתי להחזיר עטרה ליושנה ולנקות את היער. שבעה חודשים תמימים, עבודה קשה בשמש היוקדת של הקיץ, לקחו להחזיר את הקדושה למקום. חברים מכל העולם, מדרום אפריקה-סקוטלנד-פולין-ניו יורק-פלורידה-קולומביה, עזרו שעות רבות לאסוף מאות בדי תפילה וזבל רב שהושאר במקום. מצאתי עוד מספר אלות אטלנטיות עתיקות במעלה ההר, שהיו במצב הזנחה קשה, ולאחר מאמץ רב ועבודה קשה, הוחזר הירוק לעלים. האמונה הפשוטה במשפט "בל תשחיט" נטועה עמוק בלבי. אמונה בפשטותו של הטבע וביכולת שלנו לשמור ולהעריך את כל מה שהבורא יצר עם אימא אדמה. 













לא עבר זמן רב, והתבקשתי על ידי ווילי לבנות לי סווט לודג' (בקתת הזעה). מחשבות ותכניות רבות התרוצצו בראשי, כיצד לעשות זאת, היכן, וכ"ו ואף ניסיתי להתחיל בתהליך בעצמי, אך נחלתי כישלון מוחלט. את ענפי העץ המקודש, גזעיו ואפילו את קליפתו אספתי והובלתי לביתי, וקיננתי את מותו תקופה ארוכה. ידעתי עמוק בלבי שאת הסווט אני מתכוונת לבנות ממנו. התייעצתי עם מיטב המומחים, שאלתי חברים, אך אף אחד לא היה מוכשר ומתאים לעבודה. עד שיום אחד הוא הופיע. נכדו של האסטרונאוט ה-8 שהלך על הירח (ג'ימס אירווין) מקולורדו, עשה זאת, ללא כל היסוס, ובביטחון גמור. וכמו שישוע אמר "שאלו ויינתן לכם, בקשו ותמצאו, דפקו ויפתח לכם", וישוע (ג'ושועה) לא איחר להגיע. וכמו שסבו אמר כשחזר ממשימתו בירח: "חשוב יותר שישוע ילך על הארץ, מאשר שהאדם ילך על הירח", וכך עזב את תפקידו המדעי בנאס"א למען שירות רוחני להפצת האמונה בעולם. אחרי מסע רוחני של מספר שבועות במקומות קדושים ליהדות ולנצרות, התחלנו במלאכה. לבוש בבגדים לבנים, נקי במחשבתו ובגופו, ג'ושועה לקח את ענפי העץ, ופיסל מהם מעגל יציב ואיתן של הסווט. הרחקנו עד הירדנית, שם עצי אקליפטוס עתיקים גדלים על גדות הירדן. מקום שאהוב במיוחד על ג'ושועה. לאחר תפילת הודיה, לקחנו עמנו ענפים בודדים חזרה הביתה, נסיעה קשה בטרמפים עם ארבעה מטרים של ענפים ארוכים (לאחר מספר ימים כרתו את העצים העתיקים על גדות הירדנית, אולם לפחות הצלחנו לקדש את זכרם). ג'ושועה כופף אותם בכישרון רב ויצר כיפה עם מגן דוד במרכזה. ושוב הרחקנו לגולן לאסוף ענפי ערבה. בחירתו הייתה בערבה שמעולם לא נגעו בה, כי מוקפת הייתה בשיח קוצני של פטל קדוש. ג'ושועה חתר דרך המים, נחתך בכל גופו, והביא ליבשה ענפים יפים של ערבה, ממנה בנינו את הטבעת המרכזית. עכשיו נותר לי להשלים את המלאכה. מספר ימים חפרתי, עם כאבי גב ושלפוחיות רבות בידיים, את מעגל האש. שוב נסעתי בטרמפים לחפש אבני בזלת מיוחדות, אבני "הסבים והסבתות", לטקס. במקום בו כל הנחלים מתנקזים וזורמים לכנרת מצאתי גבעה עם אבני בזלת שחורות ויפות. שעות ארוכות עד שנבחרו להן עשרים ואחת אבנים להתחמם במדורה בטקס. תיירתי בכל הצפון לאסוף שמיכות ישנות וחדשות מאנשים טובים לעטוף עמן את הסווט. והנה אחרי עבודה ארוכה וקשה, תמו ההכנות והתכוננו לטקס עצמו.