ג'נט מספרת, כי האינדיאנים צדים את חיות הבר (כאיילים) וניזונים מהצמחים בהתאם לעונות השנה ותקופות הרבייה. לאחר שריפת היער (שריפות נפוצות בקנדה ובזמן שהייתנו בבריטיש קולומביה התלקחו בו זמנית 150 שרפות!!!) צומח פרח שנקרא עשב השריפה Fire weed, אשר מכסה את הקרקע החשופה בפריחה סגולה מדהימה. כאשר הפריחה שלו מלאה, זה הסימן לאינדיאנים להתחיל את עונת צייד אייל הצפון (Moose). באביב זוהי תקופת הרבייה (בה לא צדים) ובקיץ זוהי התקופה בה גדלים הגורים. בדרך כלל, צדים בסתיו עם פריחת עשב השריפה, כאשר הגורים גדולים מספיק. כמו כן, אפשר גם לאכול את הצמח וטעמו כשל טעם הסלרי: מאוד טעים ומתוק (בעלי חיים רבים ניזונים גם כן מצמח זה). עשב השריפה בעל תכונות רפואיות, גם כן, ומתאים לטיפול בהצטננות, שיעול ושפעת.
אייל הצפון ועשב השריפה
צמח אחר, שנפוץ בכל קנדה, ובייחוד ליד מקווי מים, הוא סוף או זנב החתול, בשמו המקומי, Cat tail. כל חלקיו משמשים למאכל, אולם אוכלים בעיקר את החלק התחתון וטעמו כשל פלפל. שורש צמח הבושמת Balsam root, שאותו ג'נט מצאה בהרים, משמש מזה שנים רבות למאכל, כאשר קולים את השורש ואוכלים אותו נא. ג'נט אספה את צמח הבושמת כמתנה מיוחדת לסבה.
זנב החתול (מימין) וצמח הבוסמת (מעלה ומשמאל)
וכמובן, איך אפשר בלי ענבי הבר (Berries) עם מגוון הסוגים והטעמים. לשמחתי גילינו ביער ענבי בר כחולים (בתרגום חופשי לעברית) Blueberry, קטנטנים ומתוקים, שאני בדרך כלל קונה בסופר, אבל האיכות של ענבי הבר עולה על גודלם...וג'נט מצאה בין ענבי הבר, מין של ענבה נדירה, שנקראת ענבת העין Eyeberry, כאשר על כל צמח גדלה ענבה אחת יפייפה בלבד! ג'נט יודעת כמה אני אוהבת ענבות והיא הגישה לי את הענבה היחידה...בארץ (וגם בקנדה) גדל הערער (Juniper), שדומה לברוש, ופירותיו כשל ענבות. ג'נט מספרת, כי לוקח שנתיים לענבות להבשיל ולשנות את צבעם לשחור. היא ממליצה לבשל את הענבות הבשלות עם אורז וכן להקטיר את העלים של הערער. מסתבר, כי גם המשקה האלכוהולי "ג'ין" (Gin) עשוי מפירות הערער ומקורו מהמאה ה-17 בתור תרופה לטיפול בבעיות דרכי השתן והכליות...
ענבת העין (מטה) וענבי בר כחולים (משמאל)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה